חוסר סובלנות לחוסר סובלנות לחוסר סובלנות

tolerance

לאחרונה מסתובב ברשת פוסט על "חוסר סובלנות לחוסר סובלנות". כאנשים ליברלים ונאורים, בכר הבנו (או שלפחות אנחנו משלמים מס שפתיים לרעיון) שחוסר סובלנות זה רע. אבל ההיסטוריה לימדה אותנו שלפעמים מרוב סובלנות לדעות של אחרים, אנחנו נותנים להם להפיל את משטר הסובלנות הכללי. הלקח ההיסטורי החשוב הזה ראוי ללמידה, אבל כמו הרבה רעיונות אחרים, אפשר לקחת אותו רחוק מדי. למעשה, החוסר סובלנות לחוסר סובלנות יכול להלקח כל כך רחוק שהוא הופך להיות פשוט חוסר סובלנות.

כרגיל, לפני שמוכיחים משהו צריך להגדיר אותו. אז מהי סובלנות? בגדול, זה הגישה לפיה אני יכול לא להסכים עם מישהו, לא לקבל את דרכי חייו, ועדיין לא להתערב בהן. הגישה הזו לא כל כך טבעית לאדם: ההיסטוריה האבולוציונית שלנו היא שבטית/משפחתית. קופי האדם הם חיות כאלו, והם נוטים להגיב רע מאוד למי שמחוץ לקבוצה הקטנה שלהם. אבל אפילו אצלם יכולה להיות סוג של סובלנות: אם פרט נמצא לבד מול פרטים מהקבוצה השניה, הוא אולי לא מסכים עם איך שהם מבינים את המושג "טריטוריה" אבל הוא יברח במקום לתקוף.

האדם התפתח מחיה שבטית לחיה חברתית, עם שפה ותקשורת. גם אצלנו הסובלנות יכולה להתפתח מיחסי כוחות שווים: אנחנו רואים שחברה היא הרמונית יותר אם הקבוצות הפחות או יותר שוות שבתוכה לא נלחמות כל הזמן. אבל ההתפתחות החברתית שלנו הביאה אותנו להבנה עמוקה יותר: גם אם יחסי הכוחות הם כאלו שאנחנו יכולים לכפות את עצמנו על קבוצה אחרת, לרוב עדיף לנו לוותר. הקבוצה השניה, בדרכיה השונות והמוזרות, תורמת לנו בהמצאותה, גם בשיתוף פעולה חברתי (שהוא בוודאי נמוך בהרבה כשהוא אמור לבוא מצד מדוכאים) וגם בהפריה הדדית. אחד היתרונות הגדולים של חופש הביטוי, למשל, הוא שהוא מאפשר לנו להעמיד את התפיסות של עצמנו מול ביקורת, ולהחליף או לחזק אותן לפי המקרה. חשיפה לדוגמא-נגדית של חברה שונה מאיתנו היא סוג של ויכוח מתמיד כזה, שכולנו נבנים ממנו.

הנושא של שיתוף פעולה חברתי הוא קצת אמורפי אבל בעצם פשוט. במהלך החיים יש אינספור מקרים בהם אדם אחד יכול לבחור לעזור לשני או לא, ובאיזה מידה להתאמץ בעניין שחשוב יותר לשני מלראשון. הרבה מאוד ממה שקורה בינינו מונע לא על ידי כסף, אלא על ידי אנושיות, חברות, ותחושת שייכות. קחו לדוגמא מקרה פעוט שקרה לי פעם. חיכיתי בתחנת אוטובוס למונית שרות, ובינתיים קראתי. לידי ישב מישהו ועישן, אבל הפעם החלטתי לא להיות נודניק, מכיוון ששנינו באוויר הפתוח ואני יכול לסבול קצת עשן. אחרי זמן מה המעשן העיר את תשומת לבי לכך שהמונית מגיעה, מה שהייתי מפספס לגמרי משקיעה בספר. אם הייתי פותח בוויכוח איתו על העישון, סביר שהייתי מפסיד את המונית. במלים אחרות, יש לי אינטרס לסבול חוסר נעימות מוגבלת כלשהי מנוכחותו של אחר, על מנת ליהנות מהרוח הטובה שתשרור בינינו.

אלא מה – כמו שראינו בהיסטוריה, אם יש קבוצה שהדעה שלה היא שסובלנות זה דבר רע, היא עלולה למוטט את החברה הסובלנית ברגע שהכוח יהיה בידיה. לכן נוצר מושג החוסר סובלנות לחוסר סובלנות: מדובר בדיוק על חוסר סובלנות למי שלא מוכן שדעת אחרים תשמע, אם רק יהיה לו כוח למנוע זאת.

הפוסט המדובר מרחיב את המושג "חוסר סובלנות" לכל סוג של אפליה. כך הוא כותב:

אין סובלנות לחוסר סובלנות.
רוצים להפלות נשים? זדמותו. אין לנו סובלנות לזה.
רוצים להפלות להט"ב? זדמותו. אין לנו סובלנות לזה.
רוצים להפלות מיעוטים? זדמותו. אין לנו סובלנות לזה.

כן, כל האפליות פה הן רעות. רק מה? הן לא חוסר סובלנות. למה אני מתקטנן על זה? כי בעצם, צריך לזכור, לא כל האפליות רעות. כפי שהסברתי פעם לקולגה: "תראה את מ', היא מפלה ביני לבין בעלה ומתייחסת אל כל אחד מאיתנו אחרת! איזה מרושעת!" הדוגמה הזו מראה שאפליה במידה כלשהי היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. למעשה, אם לכל אחד מאיתנו יש ערכים שונים, הדרך שלנו לבטא אותם היא באמצעות אפליה: בחירה בטוב בעינינו על פני הרע בעינינו. אפליה באופן עקרוני היא לא רק דבר מותר אלא הכרחי. אם אנחנו ללא סובלנות לאפליה, אנחנו ללא סובלנות בכלל. וכשאנחנו חסרי סובלנות, אנחנו מפסידים את כל הטוב הפוטנציאלי מחיים בחברה משותפת עם אנשים שחושבים אחרת.

כמובן, זה לא אומר שאנחנו צריכים לסבול אפליה ממוסדת, חוקית. זוהי פשוט פגיעה בחרות, שהיא גרועה כשלעצמה, עם או בלי פגיעה בסובלנות. אבל המשפטים האלו לא נאמרו בהקשר של אפליה חוקית. הם נאמרו בהקשר של מניעת קיומו של אירוע שאנשים באים אליו מרצונו – אנשים מקהילה שבה גם הנשים וגם הגברים מאמינים שצריכה להיות הפרדה בין נשים לגברים. אז אפשר לא להסכים אתם, אפשר לא להבין אותם. אבל לנסות למנוע זאת מהם – זה לא סובלנות ולא הגנה על הסובלנות מאי סובלנות. כי הארוע הזה לא מאיים על הסובלנות בשום צורה, ומשתתפיו לא פועלים כדי שדעת החילונים לא תשמע. "חטאם" היחיד הוא אמונה במודל משפחתי אחר. אם אנחנו תוקפים אותם על כך – ייתכן שאנחנו מקדמים איזה מודל חברתי שעדיף בעינינו, או איזה עקרון של שוויון בין המינים שחשוב לנו, אבל את יתרונות הסובלנות אנחנו מפסידים. אנחנו מחליפים רצון טוב במלחמה.

אז אני בעד להראות חוסר סובלנות לחוסר סובלנות ל"חוסר סובלנות" (בעצם, לאפליה). אנשים שמציעים לנו את זה ממש פספסו את הרעיון של סובלנות, או שהם מבינים אותו ברמת קופי האדם. הם גוררים אותנו למלחמות לא לנו בחברה שממש לא חסר לה מלחמות, ושתוכל להרוויח הרבה מעוד רצון טוב בין חלקיה. זה לא נספר בכסף, אבל זה המון.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “חוסר סובלנות לחוסר סובלנות לחוסר סובלנות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s