האם ניתן למדל פניקה מוסרית?

הייתי פעם בהרצאה שבה נטען שהאנטישמיות, כאוסף ממים שמתפשטים במוחות הגויים, היא מחלה חברתית, ושצריך למצוא דרך לפא אותה. אמנם, אם הכל זה ממים, אז אי אפשר לקבוע באופן אובייקטיבי שמם מסויים הוא אכן מחלה. אבל ראשית, לא חייבים להיות אובייקטיביים בעניין הזה כדי לחפש דרכים למגר את האנטישמיות. ושנית, אנטישמיות היא אולי בסה"כ סוג של תופעה הנקראת "פניקה מוסרית", שניתן באופן יותר אובייקטיבי לראות את הבעיה בה. חזרתי לשאלה הזו מפני שבחודש האחרון שמתי לב ששוב משתוללת פניקה מוסרית ברשתות החברתיות, והתחלתי לשאול את עצמי איך נקבל כלים למלחמה בתופעה. כמובן, אני מחפש כלים שלא כרוכים בהשתקה וצנזורה, בדיוק בגלל האופי הלא לגמרי אובייקטיבי של הבעיה – על כך כבר הרחבתי בעבר.

פניקה מוסרית מוגדרת כמצב שבו הפחד הציבורי ותגובת המוסדות החברתיים בנושא כלשהו חורגים ממידת האיום האמיתית שמציב בפניהם אדם, קבוצה או עניין חברתי כלשהו. הנזק ברור: תגובת יתר יכולה לפגוע בדברים חשובים רק כדי למנוע נזק שלא באמת יגיע. למשל, הפניקה המוסרית סביב קנביס גרמה להריסת חייהם של רבים וטובים, לפשע מאורגן ולמניעת מחקר מדעי חשוב. הפניקה המוסרית סביב אלכוהול בארה"ב גרמה לתקופת היובש, שהובילו לעליה בפשע המאורגן, לעליה בצריכת האלכוהול הקשה, ולנזקים נוספים – עד שכולם הבינו לבסוף את הנזק וביטלו את האיוולת. ובכל זאת, ברגע השינוי לרעה, היה רוב עצום שתמך בו.

בקיצור: מה שהופך פניקה מוסרית לבעייתית, היא אי התאמה בין איום לתפיסת איום. בין אמת אובייקטיבית (גם אם אמיתותה מתגלה באיחור) לתפיסת האמת בציבור. את הקריטריון הזה ניתן לקבל כמשהו שהוא מחוץ למערכת: מי שלא יהיה הציבור ומה שלא יהיו רצונותיו ודעותיו, התאמה בין האמת לבין ידיעתה היא עדיפה בדרך כלל על חיים בשקר. גם אם האמת כואבת, אפשר בעיניים פקוחות לנווט את עצמנו להתמודדות אתה. בין אם אתה ימני או שמאלני, חילוני או דתי, כדאי שתדע את האמת ותתחשב בה. אך כאן בעיה נוספת: אם אנחנו לא יודעים את האמת עד שאנחנו נוכחים בה בניסוי, כיצד נבנה מנגנון שמחזק את האמת?

יש עצה. שוב בתחום הפאניקה המוסרית, המחקר הסוציולוגי מציג כמה מאפיינים של פאניקה כזו, שחוזרים על עצמם בארועים שהתבררו בדיעבד כפאניקה מוסרית. למשל: ניפוח הבעיה על ידי עיתונות סנסציונליסטית, רשויות החוק ו/או בעלי עניין אחרים; הגדרת "אויבי הציבור", על ידי הצגת הפנים השליליות שלהם בהקשר לתופעה שסביבה נוצרת הפניקה המוסרית, והשמטת כל פן חיובי שיש או יכול להיות להם. כך נוצרת תפיסה מעוותת שמובילה ללחץ חברתי על הרשויות לעשות משהו – משהו שהוא לרוב פרופורציוני לפחד ולא למידת האיום האמיתית.

כשמבינים את הבעיה, אפשר לחשוב באופן די מיידי על כלים כנגדה. למשל פיתוח של כלי חשיבה חדה, יצירת עמותות עיתונות לא מסחריות (כגון "העין השביעית" בישראל) וכן הלאה. ובכל זאת, נדמה שהכלים האלו לא מספיק אפקטיביים כשלעצמם. אחרי הכל, הם קיימים והיו קיימים תמיד, ובכל זאת אנחנו רואים את עצמנו בעידן ה"פוסט-אמת", שבו פוליטיקאים משתמשים ברשתות החברתיות כדי להפיץ שקרים בלי לנסות אפילו להסתיר את העובדה שהם שקרים.

אני רוצה לחזור רגע לפסקה הראשונה. אם פניקה חברתית היא מחלה שמתפשטת באמצעות הפצת ממים, אז יש הקבלה מסויימת למחלה ביולוגית, המתפשטת באמצעות חיידקים. וכדי להלחם בכאלה, לא מסתפקים בפיתוח תרופה למחלה עצמה, אלא משתמשים גם באפידמיולוגיה – מחקר וניתוח התפוצה, התבניות וגורמי הסיכון של מחלות (ובריאות). אם היינו יכולים לפתח מודל אפידמיולוגי עבור התפשטות ממים, היינו יכולים למקד את מאמצי המניעה שלנו בצורה טובה יותר. תארו לכם שיש לי עשרה שקלים לפרסום בפייסבוק. עשרה שקלים יכולים להגיע להרבה אנשים, אבל כדי שיהיו יעילים, הם צריכים להגיע לאנשים הנכונים. מפרסמים כבר יכולים לצמצם את קהל היעד לפי חיתוכים מסויימים.

"הרעים" כבר משתמשים בזה, וממקדים פוסטים שקריים באנשים שכבר הפיצו כאלו, או בקבוצות שייטו להפיץ שקר מסויים כי הוא נוח להן. בבסיס השיטות האלו עומדת הנחה אפידמיולוגית לגבי תמסורת ממים: אנשים נוטים יותר לקלוט ולשדר הלאה ממים שמסתדרים עם תפישת העולם שלהם, ושיש להם מוטיבציה להפיץ אותם. העבודה של מציאת הקבוצות האלו היא כרגע עבודה אנושית, ללא מודל מיוחד מאחוריה. אבל כפי שראינו במקרה של קיימברידג' אנליטיקה, לא לעולם חוסן. לכן, גם לנו, האנשים המעוניינים בחיזוקה של האמת בספרה הציבורית, צריך להיות מודל אפידמיולוגי, וצריכים להיות כלים להשתמש במודל הזה.

אז מה יכלול מודל כזה? כפי שראינו כבר, ראשית אנחנו צריכים לטפל בתמסורת של ממים: ביכולת שלהם לזהם שכל מסויים, וביכולת שלהם להפיץ את עצמם משכל מזוהם אחד לאחרים. שני הדברים האלו הם נפרדים בעקרון, כי הם פועלים על מנגנוננים פסיכולוגיים אחרים. אחד מסתמך על מנגנונים של הפנמה ונתינת אמון מצד המקבל; האחר מסתמך על מנגנונים כגון הסתמכות על החברה כעזר טכני, הרצון בתגמול (או המנעות מעונש) חברתי, או אפילו על מנגנונים שאינם תלויים במם הספציפי, כמו הצורך להתפרנס מהפצה. כמובן שיש לא מעט משותף פסיכולוגית בין שניהם, מכיוון ששניהם מערבים את חקר המוטיבציה.

בכל זאת, יש לנו לא מעט כלים תאורטיים בתחומים האלו. החל מהמחקר המקיף על הטיות קוגניטיביות, דרך תאוריות של הפנמה, מוטיבציה, ושל תהליכים פסיכולוגיים אחרים שקשורים בכך. חסרים לנו שני דברים: ראשית, היכולת לכמת את התאוריות האלו באוכלוסיה אמיתית; ושנית, היכולת לכמת מם או קבוצת ממים ולקבוע את מידת ההשפעה שלהם על האספקטים הפסיכולוגיים השונים.

אין לי תשובה לכך, אבל אני יכול לחשוב על כיוון התקדמות מחקרי. הרעיון שלי מתחיל מלרדד את השכל האנושי לקבוצה סופית (אפילו גדולה) של מנגנונים שיש להם בסיס ידוע במוח*. למשל, יש לנו הבנה של קיום מנגנונים רגשיים (שניים נפרדים) לאלימות, כפי שמתואר בספר The Better Angels Of Our Nature. השלב הבא הוא לפתח מתודה המסוגלת לפרק מם לפי מידת ההשפעה שלו על הגורמים האלו. הניסוי המעורב לא חייב להיות מסובך: יש לחשוף קבוצת נסיינים למם כלשהו, ולבקש מהם לענות על שני סוגי שאלונים: שאלון הבודק את מידת התגובה של כל מנגנון מוחי למם הספציפי, ושאלון אישיות הבודק את חוזקו של כל מנגנון מוחי בנסיין הספציפי. מכאן ניתן לחשב את החוזק הפסיכולוגי של המם בכל קטגוריה. כמובן, המתודולוגיה המלאה תהיה מסובכת יותר, וענף הפסיכולוגיה עובד קשה כדי לאפשר זאת, אבל זה הרעיון הכללי.

לאחר שתהיה לנו האפשרות למדוד את ההשפעה של מם על הבסיס הפסיכולוגי, נצטרך, כדי שהעניין יהיה מעשי, לפתח גם תורה של הרכבת ממים. לפרק ממים מורכבים לממים פשוטים יותר, שהחוזק הפסיכולוגי שלהם ידוע, על מנת שנוכל לחשב את החוזק הפסיכולוגי של מם שהתפרץ באוכלוסיה ולהגיב לו בזמן סביר. המודל הזה יהיה קשה יותר, מפני שאין שום הבטחה שהקשר בין המרכיבים של מם מורכב הוא פשוט וקל לחישוב. אבל אם יש לנו בסיס פסיכולוגי, ויש לנו קבוצת ממים שככל האפשר כל אחד מהם עובד על חלק אחד בבסיס הפסיכולוגי בבידוד השפעה של אחרים, אז העבודה תהיה פשוטה יותר.

המרכיב הנותר הוא למדוד את הבסיס הפסיכולוגי ואת השתנותו באוכלוסיה ספציפית – מה שאולי דורש רק שאלונים מהסוג השני בניסוי שהצעתי. אמנם, עד לפיתוח תורה נרחבת בהרבה, יהיה צורך לחזור על המדידות האלו באופן תקופתי. ובכל זאת, בהשוואה למודלים מרובי שכבות שהוצעו בעבר, ייתכן שיהיה לנו ביד מודל הנדסי פרקטי, שפרסום ציבורי של המידע הקשור אליו יוכל לעזור לכולנו להלחם בזמן אמת בפניקות מוסריות, שקרים של בעלי עניין, ושאר מחלות חברתיות. החסרון שלנו על פני "הרעים" הוא שאנחנו יכולים רק להגיב להם. היתרון שלנו יהיה מודל כללי שמייצר תגובה ספציפית.

מה דעתכם? האם דבר כזה יכול לעבוד? מהם תחומי המחקר שדרושים ולא הזכרתי? מה הבעיות בהצעה? מה כבר קיים ואני לא יודע? אולי כל זה כבר קיים, אבל רק דורש ארגון בצורה שמישה יותר? בואו נשמע אתכם.


* אני משתמש בפוסט הזה במילה "שכל" כתרגום של mind, להבדיל מהמילה "מוח" כתרגום של brain.

5 מחשבות על “האם ניתן למדל פניקה מוסרית?

    • נא לקרוא את מדיניות התגובות בקישור למעלה, ולפעול בהתאם. תגובות שמורשות כאן הן בונות, ומוסיפות משהו לדיון, לא רק מוטיחות בוץ. תגובות מסוג זה יימחקו לך בעתיד ללא אזהרה נוספת.

  1. זאת גישה מאוד מעניינת, וכנראה שאם איזושהי גישה יכולה לכמת בהצלחה השפעות ממטיות, זו כנראה זו… ועדיין, אני חושד שזה ייתקל במורכבות גדולה מדי. זה עדיין עשוי להוות איזשהו קירוב סביר – כך, למשל, מודל חמשת תכונות האישיות הוא לא רע בחיזוי שלל דברים, דבר שלאו דווקא היית מצפה שיהיה נכון.

    בהערת צד, אני מקווה שהפרוייקט שאני עובד עליו כרגע, של רשת מידע מחושבת קולברטיבית, יוכל לעזור ולו קצת בהעברת תשומת לב ציבורית לאיומים אמיתיים ובהפחתת פניקה מוסרית. אם זה יחליף את פייסבוק או טוויטר בתור כר הדיונים הציבורי, יכול להיות לזה האפקט הזה. ימים יגידו אם זה יצליח.

      • רק על רגל אחת – כי אני יכול לכתוב על זה שעות… 🙂

        יצרנו מערכת שבה המשתמשים מייצרים טיעונים כך שהם מורכבים מטענות קצרות ודיסקרטיות, ולוגיקה שמחברת בין הטענות – וכל זה כתרשים גרפי שקל לעצב. המנוע שלנו בודק את ולידיות הטיעונים ואת הסימוכין של הטענות, ומראה עבור כל טענה אם היא נחשבת כרגע נכונה או לא. גם ניתן להראות את ההנחות המובלעות/החסרות בטיעונים של אנשים אחרים, ובכך לשנות את המסקנה שמוצגת באתר. התוצאה היא רשת של טענות וטיעונים, שהולכת ומתפתחת ומביאה אל עבר המסקנות שהן המתומכות ביותר. זה נוגדן לפייק ניוז, יותר מהיר מאתרי fact-checking, ויכול לשמש גם ככר הדיונים של מי שרוצה להראות שעמדתו נכונה, וגם בתור המקום ללכת אליו כדי לדעת אם טענה היא נכונה או לא נכונה (ועל סמך מה). כשזה יתפוס, זה יוכל להקנות לגיטימיות לדברים שאמורה להיות להם לגיטימיות (בין אם הם מהווים דעה פופולרית או דעת שוליים שנפסלה סתם), ולהפריך דברים שאין להם אחיזה במציאות (בין אם הם תיאוריות קונספירציה מופרכות ובין אם הם מיתוסים נפוצים ומקובלים בציבור הרחב).

        המערכת כבר קיימת ופועלת, והייתה לנו בטא סגורה מוצלחת. עכשיו אנחנו בשלב גיוס הכספים לחברה שהקמנו עבור זה, ואנחנו צופים גדולות ונצורות 🙂

        (בעיקרון, האתר נמצא ב- https://www.truediscussion.org/ והמערכת באוויר, אבל נכון לעכשיו כל תוכן האתר סגור למי שלא רשום וההרשמה היא על בסיס whitelist, כך שכרגע לא תראה שם יותר מדי. אם תרצה גישה מוקדמת, דבר אתי בפרטי)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s