האם הייתם מצביעים לפוטין אם הייתם רוסים בשנת 2000? למה לא בעצם? הכלכלה הרוסית היתה בשפל ופוטין הבטיח להרים אותה – וגם קיים. בגרף שבראש הפוסט הזה ניתן לראות את התמ"ג לנפש ברוסיה (הגרף קצת אחר מתוקן לכוח קניה אבל לא באופן איכותי). אבל אפשר לראות בגרף הזה עוד שני דברים שצריכים לעניין אותנו עכשיו, במיוחד כאשר הדיון הציבורי נסב השבוע על מה הסכנה האמיתית להייטק מרפורמת הכפפת בג"צ לממשלה. בואו נבחן לעומק.
הדבר הראשון שרואים בגרף, והוא מסתדר עם האינטואיציה של רבים, הוא שפוטין הביא את רוסיה לצמיחה מ-2000 עד 2014 בערך. לא רע, אם מתעלמים מכך שרוסיה התאוששה ממשבר עמוק ב-1998 שבו היא נפגשה סופית עם ההשלכות של הכלכלה הסובייטית וההתנערות ממנה. זה מסתדר לאנשים עם הנרטיב של מנהיג חזק שמסדר את העניינים, ולא נותן לפקידים ולוועדות ולדמוקרטיה המציקה הזו לעצור אותו. למרבה הצער, זה נעצר.
הירידה מתחילה ב-2014, מה שמחשיד את הסנקציות המערביות לאחר הפלישה לאוקראינה בשנה זו. אבל ראשית, זה לא מסביר למה המערב הוא זה שיכול להכאיב עם סנקציות לרוסיה ולא להיפך, ושנית – רואים את העלייה מתמתנת כבר בשנים שלפני. אנחנו כמובן מסננים את 2009. בנקודה זו נראה שהמנהיג החזק כבר לא מצליח כל כך.
זה לא שהוא הפסיק להיות חזק. ככל שהזמן עבר, אחיזתו של פוטין בשלטון ויכלתו לפגוע בחופש הביטוי והבהגינות הבחירות עלו, כמו גם יכלתו לתגמל את הנאמנים ולפגוע במתנגדים. וככל שפוטין נהיה חזק יותר, המדינה נהייתה חלשה יותר. הסיבה לכך טמונה בתהליך ההפוך לזה של נרטיב המנהיג החזק.
כל מנהיג וכל שלטון תלויים ברשת תומכת כלשהי. הדבר נכון במיוחד למנהיג אוטוקרטי, שלכאורה שולט לבד. למעשה, תמיד יש איזושהי אוליגרכיה, אליטה, חבורת מקורבים לצלחת שחולקת בשלטון ומאפשרת אותו. האליטה הזו כמובן דורשת טובה כלכלית עבור שרותיה, וזו ניתנת בצורת העדפות, סובסידיות ומונופולים. זה נכון עבור ה"אוליגרכים" ברוסיה, משמרות המהפיכה באיראן, הצבא בוונצואלה ומצרים, והנהגות שבטיות שונות בדיקטטורות אפריקאיות. מכיוון שאין מי שירסן את השלטון מלחלק אותם, הם הופכים לכלי נוח וזמין לקניית המשך השליטה. אלו, בתורם, מפריעים לכלכלה להתפתח, וגורמת לכך שעסקים ייפגעו או לא יוקמו, עלויות יעלו, וכן הלאה. עסקים שכבר היו קיימים נאלצים לסגור או לעזוב.
הדבר הופך לסחרור שלילי כאשר החנק הזה גורם לשליט, כדי להמלט מזעם העם, להיות תלוי יותר באוליגרכיה שלו. אותה הוא מנסה להחזיק עם כסף עד שזה אוזל ויש להשתמש יותר בפחד ודיכוי. השיטה הזו היא שחנקה את רוסיה כבר ב-2013, והביאה את פוטין לשקם את התמיכה בו בעזרת הרפתקאה צבאית באוקראינה.
השבוע תפסה את הכותרות מחאת ההייטק, שהובילה ימנים לטעון שאף אחד בהייטק לא באמת הולך לשום מקום, אולי חוץ משתיים או שלוש חברות שהמנכ"לים שלהם ניסו ליצור אווירת איום מיידי. אני חושב שהם צודקים. האיום הוא לא מיידי. מה שיקרה בהייטק הוא לא עזיבה מיידית, אלא שמשנה לשנה יהיה קשה יותר לחיות כאן. הכסף שמרווח כאן ייסחט לטובת רשתות התמיכה של המשטר. "השותפים הטבעיים" (שמתפקידים כמקבילים של הנהגות שבטיות באפריקה) כבר עכשיו גונבים אזורי תעשייה וכבר מנסים להעביר כספי ארנונה בין רשויות. זה יחמיר, והיכולת לעמוד על הרגליים תלך ותקטן. עסקים ייפגעו בגלל שהעיזו להתחרות עם מישהו מיקירי המשטר. ואז הם לא ירימו קול, כי זה יהיה מסוכן – אלו שישרדו פשוט יידפקו לנו "ג'ון גאלט" וייעלמו ללא חצוצרות וכותרות. הקריסה הכלכלית תגיע בעוד עשור אולי. אבל נקודת האל-חזור היא עכשיו.
את הפוסט הזה רציתי לכתוב עוד לפני שהרפורמה במשפט עלתה לכותרות. כבר עכשיו הטובים שבנו קמים ועוזבים, או מצמצמים שעות, או אחוזי משרה, או יוצאים לפנסיה מוקדמת, מפני שמה הטעם כבר להרוויח יותר כשהכל הולך למיסים. ג'ון גאלט כבר מתהלך בינינו. כמהנדס, יש לי יותר מדי חברים בחו"ל, וכולכם מכירים את הכתבות על המהנדס והיזם המוכשרים שעברו להוראה או משהו כזה שלא תואם בכלל את הכישורים שלהם, ושממנו הם נפלטו תוך שנתיים לפרישה מכובדת או חזרה להייטק. מרד הנפילים הזה הולך להתרחב ככל שהדיכוי יגבר. ככל שהלחץ הכלכלי לספק את "השותפים הטבעיים" יגבר, וככל שיהיה פחות מי שיעצור אותו.
לוותר על היכולת של בתי המשפט להציב חסמים בפני מנהל ציבורי רודני זה בחירה מודעת להאיץ את התהליך הזה במקום להלחם בו. אז בואו נעזוב רגע את ההייפ של הכאן ועכשיו ונחשוב לטווח של כמה שנים: כל מי שמציע רפורמה צריך להסביר איך היא שומרת על החברה והכלכלה הישראלית מניהול שרירותי ומכוון רשתות שחיתות. הרפורמה הנוכחית, עם פסקת ההתגברות, מינוי שופטים מטעם ועוד, היא ההיפך מכך.
תפרים 