וְלוּ זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים –
בָּרוּך מוֹלִיכִי אֶת מַסַּע הַשָּׁנִים.
עָבַרְתִּי הַדֶּרֶךְ וְכָל הַתְּלָאוֹת,
מַשָּׂא הֶעָתִיד נַעְשָׂה זִכְרוֹנוֹת.
וְלוּ זָקֵן, עַל סוֹף הַמַּסְלוּל,
לְפָנַי הַחֶשְׁבּוֹן, אַחֲרָי הַמַּבּוּל.
יָדִּי עֲיֵפָה וּכְבֵדָה כְּבָר עֵינִי,
אַךְ שֶׁמֶשׁ צוֹחֶקֶת בָּרְסִיס דִּמְעָתִּי.
—- (עם תודה לרחל, כמובן)
תפרים 