🐔 החישוב הכלכלי בקהיליה הסוציאליסטית

[פוסט זה הוא חלק מ🐔 פרוייקט התרנגולת. פורסם במקור בחמישה חלקים, במהלך ספט'-אוק' 2010, מכיוון שמדובר במאמר ארוך יחסית לבלוג. בפרסום מחדש לא מצאתי טעם לשמר את החלוקה – הקורא תמיד יכול להפסיק בין פרק לפרק ולחזור כרצונו. מנגד, יש יתרון בכך שלכל המאמר יש כתובת אחת. עם זאת, השארתי את הערות השוליים מחולקות לפי פרקים, והן נמצאות בסוף כל פרק.]

תרגום מאנגלית למאמרו הקאנוני של לודוויג פון מיזס מ-1922 שדן בבעיית החישוב הכלכלי במערכת הסוציאליסטית.

הקדמה

סוציאליסטים רבים מעולם לא הגיעו לכדי התמודדות עם בעיות הכלכלה השונות, ומעולם לא ניסו לגבש לעצמם מושג ברור לגבי התנאים המעצבים את אופייה של החברה האנושית. סוציאליסטים אחרים חקרו לעומקה את ההיסטוריה הכלכלית בעבר הרחוק והקרוב, ושאפו על בסיס זה להפיק תיאוריה כלכלית של החברה הבורגנית. הללו בקרו בחופשיות את המבנה הכלכלי של החברה החופשית בהפגינם מידה שיפוטית מחמירה (לא תמיד בהצלחה), אך בד בבד נמנעו בעקביות מלהשתמש באותו סטנדרט מחמיר בבואם לדון בכלכלת המדינה הסוציאליסטית. כך, תוך יצירת תיאור חלקי ומעורפל, נצבעת הכלכלה הסוציאליסטית בצבעים זוהרים ע"י האוטופיסטים. חוזרים הם ומסבירים כיצד, ב"ארץ הממתקים" שהם מייחלים לה, יונים צלויות תנווטנה מעופן לתוך לועם של חברי הקהילה, אך נרתעים מלהמחיש כיצד הנס הזה אמור להתרחש. במעוזות הכלכליים בהם הם מתירים לעצמם להיות מפורשים, הם במהרה נמצאים תועים – כמתגלם למשל בחלומו הפנטסטי של פרודון אודות "בנק חליפין". הצבעה על הכשלים הלוגיים בטענותיהם, לפיכך, אינה כרוכה במאמץ רב. האיסור המחמיר שהמרקסיזם מטיל על חסידיו שלא להעסיק עצמם בבעיות כלכליות הנוגעות לעניינים שמעבר להפקעה מהמפקיעים מביא לכך שהוא אינו מאמץ עקרונות חדשים. חסידיו, כפי שניתן להתרשם מתיאוריהם, זנחו את הדיון בשיקולים הכלכליים, והתרכזו במאמץ הבלעדי של ציור המצב הקיים בצבעים מחרידים ואת החלוקה מחדש (המרקסיסטית) כמולידתו הטבעית של תור זהב מלא הוד והדר.

בין אם רואה פלוני בסוציאליזם תוצאה בלתי נמנעת של התפתחות החברה האנושית, או רואה בהלאמת אמצעי הייצור את הברכה הגדולה ביותר או השואה הנוראית ביותר שיכלה לעלות בגורל האנושות, עליו לפחות לקבל שחקירה אודות מצב החברה בצורתה הסוציאליסטית היא בעלת ערך החורג מסתם "אימון מנטאלי בריא ואמצעי לקידום בהירות פוליטית ועקביות הגותית."1 בעידן בו אנו מוצאים עצמנו פונים יותר ויותר לכיוון הסוציאליזם, ואפילו במובן מסוים מונחים על ידו, חקירה לנבכי בעיותיה של המדינה הסוציאליסטית תורמת חשיבות יתרה להסבר לגבי המתרחש סביבנו. ניתוחי עבר של כלכלת החליפין אינם מספקים כבר את הדרוש לצרכי הבנה של התופעה החברתית בגרמניה ושכנותיה ממזרח דהיום. משימתנו בהקשר זה היא לתחם, במסגרת רחבת טווח, את האלמנטים השונים של החברה הסוציאליסטית. נסיונות להשיג בהירות בנושא זה אינם זקוקים להצדקה נוספת. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

🐔 מיתוס הברונים השודדים

[מאת איש התרנגולת האיום. חלק מפרוייקט התרנגולת. פורסם לראשונה בתאריך 13.7.2012]

הצירוף 'ברונים שודדים' שימש במקור בימי האימפריה הרומית הקדושה לתיאור טיפוסים בני המעמד הגבוה, שנהגו לגבות אגרות מעבר מכלי שיט ששטו בנתיב הסואן של נהר הריין דאז, ללא כל תוקף נורמטיבי או חוקי לתביעתם (שלא נשענה על סטטוס קנייני כלשהו והסתכמה בהצבה פיראטית של מחסומים פיזיים כגון שרשראות ברזל ותחנות גביה). הצירוף לבש משמעות חדשה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, לתיאור טייקונים תאבי ממון שהתחרו על תעשיותיה של ארה"ב המתפתחת במהירות, וזכה לפופולאריות בשנות השפל הגדול, על רקע אווירת הנכאים הכלכלית של התקופה. כיום הצירוף הוא שמו של מיתוס סוציאליסטי מטופח במיוחד, שעולה לאוויר הדיון בכל פעם שאיזה טייקון מקומי דופק קופה – בצדק או שלא – והפוסט נועד להעמידו באור ביקורתי באמצעות דיון באחד מגיבורי השעה: טיפוס ברוני ושודדני במיוחד (אם להאמין למיתוס) העונה לשם המתגלגל קורנליוס ואנדרבילט.

צפוןמזרח

רוברט פולטון היה ממציא ומהנדס אמריקאי שהפעיל בהצלחה קווי שייט בנהר ההדסון (ניו יורק) בתחילת במאה ה-19. ספינות הקיטור של פולטון שמשו אותו באספקת שירותי תחבורה, שיווק ובנייה והניבו לו הצלחה כלכלית ניכרת. הצלחה זו היתה במידה רבה פונקציה של מעמדו כמפעיל מונופוליסטי בחסות מדינת ניו יורק – מונופול שהעניק לפולטון את הזכות הבלעדית להפעיל ספינות קיטור בהדסון. ב-1817, החליט תומאס גיבונס, פוליטיקאי ואיש עסקים מניו ג'רזי, לקרוא תיגר לא חוקי על המונופול של פולטון (שבשלב זה כבר היה בידי יורשיו של פולטון המנוח), ושכר לשם כך את שירותיו של ואנדרבילט הצעיר והשאפתן על תקן הקברניט באחת מספינות הקיטור שלו. להמשיך לקרוא

🐔 מדוע נכשלה הפרטת הרכבת בבריטניה?

[מאת איש התרנגולת האיום, במסגרת פרוייקט התרנגולת. פורסם לראשונה: 26.3.2012]

תרגום של מאמר משנת 2001 מאת פאטריק קרוזייר. התרגום מפורסם באישורו של הכותב.

הפרטת הרכבת בבריטניה נכשלה. אני חושב שאפשר כבר לומר זאת בוודאות. אבל אני איש שוק חופשי, ליברטריאן. אני מאמין שהעולם יהיה טוב יותר אם נפריט את בתי הספר, בתי החולים ואפילו את המשטרה. אני לא מסוגל בעת ובעונה אחת לטעון שהפרטה היא גם טובה וגם רעה. נדרש הסבר.

אבל תחילה, מספר הערות ותניות פטור. אינני מומחה לנושא. אני לא סמכות בנושאי רכבות, טבלאות זמנים, סימנורים ודקויותיו של חוק הרכבות (1993). חסידי רכבות הם אנשים מיודעים ומלאי תשוקה לנושא, וכמות המידע הנגישה היא עצומה. לשם השוואה: צפון אירלנד, נושא התמחותי הקודם, הוא פשוט וישיר ולעניין באופן יחסי למושא חיבור זה. הנקודה שאני חותר אליה היא שאפשר שאני טועה. להמשיך לקרוא

🐔 העולם הוא אנרכיסטי

[מאת איש התרנגולת האיום, במסגרת פרוייקט התרנגולת. פורסם לראשונה: 3.2.2012]

לעולם אין ממשל. אין לו רשות שופטת או קודקס חוקים; אין לו רשות מחוקקת; אין לו צבא או משטרה; אין לו בנק מרכזי או הילך חוקי; אין לו מוסד לביטוח לאומי או סוכנות לגביית מיסים; אין לו תשתיות, ערוצי תקשורת ממסדיים או גוף כלשהו שאמון על ניהול היבטים עולמיים; כישות פוליטית, העולם לא קיים.

העולם הוא אנרכיסטי. לא במובן לוגי פתלתל או בהקשר תפור מראש; הוא באמת ובתמים כזה. הוא מתנהל ללא כל פיקוח או חוקים והפעילות בו וולונטארית, אלא שקשה ליהנות מכך או אפילו להבחין בכך, כי כל פעולה אנושית שמתבצעת בעולם, מתבצעת גם במדינה מסוימת, ואם המדינה בוחרת להגביל אותה באיומי סנקציות, אז היות העולם אנרכיסטי הופך לנתון אקדמי בעיקרו.

האם זה הופך את התובנה שהעולם הוא אנרכיסטי לתרגיל חסר אחיזה במציאות? לא, כי יש שחקנים שנהנים בפועל מאנרכיסטיותו של העולם, וקוראים להם 'מדינות'. מדינות משחקות במגרש משחקים אנרכיסטי. הן חופשיות לפעול לפי שיקול דעתן הבלעדי, ואין סמכות שהן חבות לה דין וחשבון. בנקים מרכזיים חופשיים לשנות את גובה הריבית, סוכנויות מדינה חופשיות לחצוב בהרים ולייבש נהרות ובתי מחוקקים חופשיים לחוקק; הם עושים זאת במרחב ללא שום הגבלה ממסדית.

מדינות העולם פועלות במסגרת אנרכיסטית. אני חוזר על עצמי למען הדגשת הנקודה. אין להן ממשל, כבר אמרנו? ולאלו ששואלים 'אבל מה לגבי האג? בריסל? אדיס אבבה? האו"ם?', אשיב שאלו מציינים מבנים וולונטאריים ואם הם מצביעים על משהו, אז הוא אישושה של התיאוריה האנקאפית.

אבל אם העולם הוא אנרכיסטי, מדוע הוא לא מתנהג כמו ג'ונגל? להמשיך לקרוא

🐔 פרוייקט התרנגולת

Chicken-Scarf

עד לפני מספר שנים, היה "איש התרנגולת האיום" אחד המקורות החשובים לכתיבה ליברטריאנית בישראל. הוא תקף נושאים כמו הפרטת הרכבות בבריטניה, המשמעות האמיתית של המילה "נאו-ליברליזם", האפשרות להפריט את מערכת המשפט ועוד. הפוסטים שימשו אותנו בהרבה דיונים, וגם פה ב"תפרים" יש כמה קישורים לבלוג הזה. למרבה הצער, כרגע אלו קישורים מתים. איש התרנגולת פנה לעיסוקים אחרים והבלוג ירד מהאוויר.

כדי לא להשאיר את הקהילה ללא החומר החשוב הזה, ביקשתי מהעוף המקורי את התוכן שירד מהאוויר, והוא הסכים שאעלה אותו כאן כפוסטים אורחים בבלוג, לאחר עריכה מינימלית – מהדורה ב', אם תרצו. לנוחותכם, הפוסטים, כמו זה, יסומנו עם תרנגולת בכותרת ובהערת עריכה בתחילתם. מה שלצערי לא יעלה הם הדיונים, מהם ארוכים מאוד, שהתעוררו בתגובות לפוסטים. המדיום מקשה את זה, אך יותר מכך – נדמה לי שאלו שהשתתפו בדיון אולי כבר התפתחו אינטלקטואלית מאז ורואים דברים אחרת, ומעבר לכך דף חלק יאפשר לחדשים להצטרף למה שאחרת נראה כדיון רווי שלאף אחד אין כוח להתעדכן מה קרה בו כדי להצטרף. להמשיך לקרוא