הכוכב האחרון (סיפור)

night_kayak

[סיפור שפורסם לראשונה ב"היה יהיה 2012" והגיע זמנו להתפרסם כאן. זו גרסה שלא עברה את ההגהה האחרונה של צוות "היה יהיה", אבל מלבד זאת היא די דומה למה שנדפס. כ-5,700 מילים]

המזח החשוך נמתח לתוך האוקיינוס, בודד ושקט. שלושה קיאקים היו מונחים עליו בכיוונים ובמרווחים לא סדירים – לא נעשה בהם שימוש, אך מטענם היה כבד מכדי להיגרר חזרה לסככה. מי השלשה שהשתפנו בסוף? קסי עמדה בקצה המזח וקיוותה בכל מאודה שאחד מהם הוא אורי. אבל לא מתאים לו לוותר על דבר כל כך מסוכן וטפשי, היא חשבה. בלי משים, היא התחילה לשחק בתלתל ג'ינג'י אחד בפוני הארוך שלה, שדגדג את אפה. אם הוא באמת ויתר, הוא יהיה עכשיו בשלדג.

השלדג היה כמעט ריק. במקום ההמולה הרגילה לשעת ערב זו, ישבו על הבר שלשה אנשים. שניים, לבושים חליפות ומחזיקים כוסות של מרטיני או משהו מתוחכם מהסוג הזה דיברו ביניהם; קסי ראתה אותם פה ושם אבל לא ממש הכירה אותם. קרוב אליה ישב נורמן, שניהל רומן אינטימי עם ליטר של בירה גרמנית. לא היה ברמן מאחורי הבר. קסי ניגשה אל נורמן, גבר רחב כתפיים שהיה לבוש בג'ינס, חולצת פלאנל ושׂער קצר מאפיר. "היי נורמן, איפה כולם?" להמשיך לקרוא

🐔 מדוע נכשלה הפרטת הרכבת בבריטניה?

[מאת איש התרנגולת האיום, במסגרת פרוייקט התרנגולת. פורסם לראשונה: 26.3.2012]

תרגום של מאמר משנת 2001 מאת פאטריק קרוזייר. התרגום מפורסם באישורו של הכותב.

הפרטת הרכבת בבריטניה נכשלה. אני חושב שאפשר כבר לומר זאת בוודאות. אבל אני איש שוק חופשי, ליברטריאן. אני מאמין שהעולם יהיה טוב יותר אם נפריט את בתי הספר, בתי החולים ואפילו את המשטרה. אני לא מסוגל בעת ובעונה אחת לטעון שהפרטה היא גם טובה וגם רעה. נדרש הסבר.

אבל תחילה, מספר הערות ותניות פטור. אינני מומחה לנושא. אני לא סמכות בנושאי רכבות, טבלאות זמנים, סימנורים ודקויותיו של חוק הרכבות (1993). חסידי רכבות הם אנשים מיודעים ומלאי תשוקה לנושא, וכמות המידע הנגישה היא עצומה. לשם השוואה: צפון אירלנד, נושא התמחותי הקודם, הוא פשוט וישיר ולעניין באופן יחסי למושא חיבור זה. הנקודה שאני חותר אליה היא שאפשר שאני טועה. להמשיך לקרוא

🐔 העולם הוא אנרכיסטי

[מאת איש התרנגולת האיום, במסגרת פרוייקט התרנגולת. פורסם לראשונה: 3.2.2012]

לעולם אין ממשל. אין לו רשות שופטת או קודקס חוקים; אין לו רשות מחוקקת; אין לו צבא או משטרה; אין לו בנק מרכזי או הילך חוקי; אין לו מוסד לביטוח לאומי או סוכנות לגביית מיסים; אין לו תשתיות, ערוצי תקשורת ממסדיים או גוף כלשהו שאמון על ניהול היבטים עולמיים; כישות פוליטית, העולם לא קיים.

העולם הוא אנרכיסטי. לא במובן לוגי פתלתל או בהקשר תפור מראש; הוא באמת ובתמים כזה. הוא מתנהל ללא כל פיקוח או חוקים והפעילות בו וולונטארית, אלא שקשה ליהנות מכך או אפילו להבחין בכך, כי כל פעולה אנושית שמתבצעת בעולם, מתבצעת גם במדינה מסוימת, ואם המדינה בוחרת להגביל אותה באיומי סנקציות, אז היות העולם אנרכיסטי הופך לנתון אקדמי בעיקרו.

האם זה הופך את התובנה שהעולם הוא אנרכיסטי לתרגיל חסר אחיזה במציאות? לא, כי יש שחקנים שנהנים בפועל מאנרכיסטיותו של העולם, וקוראים להם 'מדינות'. מדינות משחקות במגרש משחקים אנרכיסטי. הן חופשיות לפעול לפי שיקול דעתן הבלעדי, ואין סמכות שהן חבות לה דין וחשבון. בנקים מרכזיים חופשיים לשנות את גובה הריבית, סוכנויות מדינה חופשיות לחצוב בהרים ולייבש נהרות ובתי מחוקקים חופשיים לחוקק; הם עושים זאת במרחב ללא שום הגבלה ממסדית.

מדינות העולם פועלות במסגרת אנרכיסטית. אני חוזר על עצמי למען הדגשת הנקודה. אין להן ממשל, כבר אמרנו? ולאלו ששואלים 'אבל מה לגבי האג? בריסל? אדיס אבבה? האו"ם?', אשיב שאלו מציינים מבנים וולונטאריים ואם הם מצביעים על משהו, אז הוא אישושה של התיאוריה האנקאפית.

אבל אם העולם הוא אנרכיסטי, מדוע הוא לא מתנהג כמו ג'ונגל? להמשיך לקרוא

מלנכוליה של חודרן קינטי 105 מ"מ

הפעם אני מציג תרגום מיוחד: מעברית לעברית. משיר שכתבתי בצבא (8.7.2001 ליתר דיוק), בסגנון ההיפסטר-פואטי (פרוזה בשורות שבורות, דימויים בתפזורת) לשיר עם חריזה ומשקל, כפי שאני מעדיף היום. איזה אתם מעדיפים? ולמה? ספרו לי!

כְּשֶׁעָף מֵעָלַי המִנְעַל וַאֲנִי מְשַׁסֵּף
נָתִיב בַּאֲוִיר
, חֵץ קִינֶטִי קָשֶׁה וְנוֹרָא
נִכְנָס בַּחַיִּים
, וּמַשְׁאִיר אַחֲרָי רְסִיסִים.
נִשְׁאַרְתִּי בַּרְזֶל מְעֻקָּם וְשָׂרוּף. מַטָּרָה!

נִזְכָּר שֶׁנִּכְנַסְתִּי שָׁלֵם וְתַקִּין לָתוֹתָח
עִם כָּל הַתִּקְווֹת וְעִם כָּל הַכָּבוֹד הָעַצְמִי
פִּיצוּץ וּמַשָּׁב שֶׁהִכְנִיסוּ אוֹתִי לְסִחְרוּר
וְלֹא נֶעֱצַרְתִּי לִשְׁאֹל בְּעַד מָה וּלְמִי
.

לְבָד וְעַכְשָׁו חֲתִיכַת שְׁאֵרִית אֲכוּלָה
לֹא כְּמוֹ כַּדּוּרִים שֶׁל מִקְלָע שֶׁעָפִים בְּמִקְבָּץ
יָחִיד
, וְרָבִּים הֵם אוּלַי הָרְסִיסִים שֶׁסְּבִיבִי
אֶפְשָׁר לְאָסְפָם
, אַךְ הַאִם זֶה שָׁוֶה מַאֲמָץ?

עפים ממני רסיסים
ואני חותך את האוויר
קליע קינטי שכמותי
מטרה!

נכנס בחיים,חותך את הפלדה
בום! עשיתי חור
עפים ממני רסיסים
נשארת ממני חתיחכת ברזל קטנה
שעושה הרבה נזק
לעצמה

אני זוכר שרק נכנסתי לקנה
עם הרבה תקוות וכבוד עצמי
כנראה שהמהירות הזאת והרוח
סחררו אותי קצת
ולא שמתי לב שאני לבד
(לא כמו כדורים של מא"ג שעפים ביחד)
נשארת ממני חתיכת ברזל קטנה

עכשיו כשהגעתי
אולי אפשר להתחיל לחפש את הרסיסים
שממילא לא שווים כלום למאמץ המלחמתי
העיקר המטרה, לא?

החזירו לנו את הראליזם!

גמרתי לקרוא את The Rational Optimist, של מאט רידלי. סקירה רצינית תבוא בקרוב, אבל בינתיים הספר הזכיר לי את המאמר הזה, שכתבתי כשהייתי בן 18 ופורסם בעיתון של גרעין "תמורה". מסתבר שירידה מהגולן היתה נושא רלוונטי. היום הייתי כותב את זה בשתי פסקאות ומוותר על הכוס הבנאלית, אבל נו, הייתי בן 18. סוף שבוע נעים!

דמיינו כוס. גובה הכוס הוא כ20 ס"מ, וגובה המים בכוס הוא כ10 ס"מ. הכוס חצי ריקה או חצי מלאה? התשובה לשאלה הזאת שמה אתכם באחת משתי קטגוריות כלליות: אם הכוס חצי ריקה, כנראה שאתם פסימיסטים. אם הכוס חצי מלאה, כנראה שאתם אופטימיסטים (יופי לכם). להמשיך לקרוא

אלבום תמונות

הסיפור הזה סופר בעבר לקבוצה לא גדולה של חבר'ה טובים שסבלו ביחד מערכת בחירות מכוערת במיוחד. המקור נעלם והייתי צריך לשחזר את הטקסט מקובץ PDF עם קידוד לא ברור, אל תשאלו כמה זמן לקח לי. בכל אופן, תיהנו. להמשיך לקרוא