כל כוכב הוא ספינה שטובעת – כשחופרים מקלטים

humans_on_marsאולי אתם לא מכירים את זפרם קוקרן, אולי לא עמדתם ליד הפסל שלו במאדים ושמעתם (שוב) את הסיפור על המצאת המנוע העל-אורי ששחרר את האנושות ואפשר לה לפרוץ אל הכוכבים. ואם לא, אתם בוודאי לא מכירים את האדם שמימן אותו, ולא מודעים לפרטי השיחה המעניינת שקלחה ביניהם שעה קלה לפני שקוקרן נעלם לזמן ארוך. אבל בוודאי שמעתם על אלון מאסק ועל תכניתו להגיע למאדים, וזה מספיק למטרת הפוסט הזה, מפני שהחלום על הקמת עיר מקלט לאנושות משותף לשניהם, ושניהם לא נתנו דעתם על בעיה קלה בחלום הזה. להמשיך לקרוא

האנשים הנכונים

סוֹבֵב הַגַּלְגַּל וְעוֹלִים מִתַּחְתִּית
עָזֶי הַמַּבָּע וִיְפֶי הַבְּלוֹרִית
שֶׁלֹּא הֻשְׁחֲתוּ וְלָמְדוּ זֶה שָׁנִים,
כֻּלָּם מַסְכִּימִים – אֲנָשִׁים נְכוֹנִים!

סוֹבֵב הַגַּלְגַּל וְהַסֵּפֶר נִסְגַּר,
עוֹלָם מְבֻלְבָּל וְעוֹבְדִים מְאֻחָר,
קִשְׁרֶי הָגוֹמְלִין הַסְבוּכִים מַפְרִיעִים:
פּוֹתְרִים הָאֶחָד – מוֹפִיעִים אֲחֵרִים.

סוֹבֵב הַגַּלְגַּל וְתוֹחֶלֶת אֵינָהּ,
אַךְ רֹאשׁ הַמַּחְזוֹר וְאֵין כְּלַל בְּעָיָה.
בָּאִים וְהוֹלְכִים בַּמִּשְׂרָד שָׁדְלַנִים,
נוֹשְׂאֵי מַתָּנוֹת כְּאוֹתָם הַיְּוָנִים.

סוֹבֵב הַגַּלְגַּל, מִסְתַּחְרֵר וְיוֹרֵד,
נִשְׁכָּח מֵי יָדַע וְיִשְׁתֹּק, מִיהוּ עֶד.
פִּלְגֵי הַדְּלָתוֹת הַסְּגוּרוֹת מְכַסִּים
מָה שֶׁאֵין לוֹ חִטּוּי פְּרָט לְאוֹר זָרְקוֹרִים.

סוֹבֵב הַגַּלְגַּל וּמַשְׁלִים אֶת חוּגוֹ,
אֻלְפָּן חֲדָשׁוֹת מְשָּׁדֶר לָהָגוֹ.
אוֹמְרִים פֶּה-אֶחָד הָרָאשִׁים הַמְּדַבְּרִים –
מֻסְכָּם שֶׁצָּרִיךְ אֲנָשִׁים נְכוֹנִים!

לסלול דרך בין שדות הדמיון – קניין רוחני ובעיותיו

roadמכירים מישהו, נגיד עד גיל 40, שלא מוריד סדרות באופן פיראטי? כלומר, אני מציין את הגיל כדי לשלול חסמים טכנולוגיים: מישהו שבוחר לא להוריד פיראטי? ובכן, נעים להכיר. אני. ולומר את האמת, זו אחת הדעות שתקופה מסויימת הייתי מאוד לא בטוח בה. אחרי הכל, לא מעטים טוענים שהמושג של "קניין רוחני" הוא מזיק, או אפילו לא מוסרי, ושייטב לכולנו בלעדיו. זמן רב לא הצלחתי למצוא את הזמן או המוטיבציה להעמיק בנושא הזה, ולכן נצמדתי לנטיית הלב שלי, בעקבות איין ראנד, להעריך את המאמץ הרוחני שהושקע ביצירה זו ולהראות ליוצר את הכבוד הראוי לו, גם אם מעשית זה נעשה כמעט בהתנדבות. אבל הגיע הזמן לפתור את זה. נתחיל כמובן מקניין פיזי, ונראה אם אפשר להשליך ממנו אל קניין רוחני. להמשיך לקרוא

אני רווק ולא אשתוק יותר

1811798322_a76b21f9f3_b

עוד הצעה מבית מפלגת "כולנו" מנסה שוב להוריד את מחירי הדיור על ידי תדלוק הביקוש. נכון, זה לא יעבוד. המחירים יעלו כמעט בגובה שווי הערבות הממשלתית, מפני שלא עשו דבר לטפל בהיצע. על הדברים האלו כבר דיברנו בכל פעם שעלתה אחת מההצעות הילדותיות* שלהם בפעמים קודמות. אבל להצעה יש השפעה בכל זאת: לא על המחיר אלא על החלוקה. אם מעלים את המחיר לכולם אבל מחזירים את הכסף לקבוצה מסויימת, זה אומר שמעבירים יותר מההיצע הקיים לקבוצה שמקבלת את ההחזר. כמו במקרים רבים בעבר, מציין לנו חה"כ אלי כהן (כולנו) את הקבוצה המועדפת: "הבנק צריך לראות לנגד עיניו זוגות צעירים". כלומר, שוב המדינה מחליטה להעניש אותי על כך שהעזתי להיות רווק.

במצבים כאלו אני שואל את עצמי באמת מה אני יכול לעשות. את מי עלי לשכנע כדי להפסיק את ההתקפות החוזרות והנשנות על אורח החיים שלי? את הפוליטיקאים? את הבוחרים שלהם? חלק מהבעיה הוא שלאפליה נגד רווקים יש כמה מניעים ולא ברור מה מהם משחק תפקיד גדול יותר בחוסר הצדק שנעשה איתנו. להמשיך לקרוא

לנצח בוויכוח בדרך היפה (3): המימד האישי

argument_again

בערך בתקופת היסוד של "תפרים" כתבתי שני פוסטים על טכניקות וויכוח. באותה תקופה הייתי מעורב יותר בדיונים עם חברים קרובים, והפריע לי שאני מנצח את הדיונים האלו בקלות מדי – אני לא לומד מזה כלום ולא יכול לאתגר את העמדה שלי ואולי לשנות אותה, ולחברים שלי גם מגיע סיכוי לעשות עבודה טובה. אז התרכזתי בכמה כלים טכניים שהם ממש הבסיס, ולאחר מכן בכלים להרחבת הדיון כך שכולם יוכלו ללמוד ממנו, לא לפני שתהיתי מהו בכלל ניצחון בוויכוח. כמה דיונים שהייתי מעורב בהם לאחרונה החזירו אותי לחלק שלישי שתכננתי לכתוב הרבה זמן ובכל זאת נשאר על המדף. בניגוד לחלקים הקודמים, שהתבססו על דברים שלמדתי במועדון הדיבייט, החלק הזה מיועד במיוחד לכלים שמחוץ לתחרות המובנית הזו, שמטפלים בצדדים של מאמץ השכנוע שהתחרות הזו פשוט לא מתעסקת בהם. להמשיך לקרוא

תמונה של ציירת

אֵיךְ אוּכַל לְצַיֵּר בְּרָאשְׁכֶם תְּמוּנָתָהּ
שֶׁל אוֹתָהּ נַעֲרָה שֶׁצִּיְּרָה תְּמוּנָתִי
מִמֶּרְחָק מוֹשָׁבִים בַּקָּרוֹן הַשָּׁקֶט
בֵּין זְגוּגִית וּבֵין אוֹר מְלָאכוּתִי?

הֲרֵי כְּלוּם לֹא יִצְמַח מִתֵּאוּר מִשְׁתָפֶּך
שֶׁל גַּל-פָּז שְׂעָרָהּ הֶחָתוּךְ בִּקְפִידָה
אוֹ שַׁרְשֶׁרֶת זָהָב אוֹ אִפּוּר יוֹקְרָתִי
זֶה הַכֹּל אֲמִתִּי, אַךְ אָמַרְנוּ – יַלְדָּה.

בְּכָל גִּיל, אִם נוֹדֶה שֶׁיָּדַעְנוּ מִכְּבָר,
אִם יֶשְׁנּוֹ – יִשְׁתַּקֵּף הַיִּחוּד בַּפָּנִים
בַּחֲשָׁשׁ לְהַפְסִיד תַּחֲנָה, בַּדְּרִיכוּת,
בַּהָלּוֹךְ וּבַשׁוֹב, בְּרִפְרוּף מַבָּטִים.

וְאוּלַי לֹא צִיְּרָה אֶת פָּנַי כְּלָל וּכְלַל.
לֹא רָאִיתִי דַּבַר, רַק יָדַיִם עוֹבְדוֹת.
אַךְ כֵּיצַד אַאֲמִין שֶׁנִּשְׁכַּחְתִּי, וְהִיא
נִרְשְׁמָה בְּלִבִּי עַד לְסּוֹף הַמֵּאוֹת.

הרחק הרחק ליד ביתי

contradiction

השיר "שבחי מעוז", המכיל גם איילת וגם שקד, מכיל גם ביטוי שנראה לי בשמיעה ראשונה כסתירה – "הרחק הרחק ליד ביתי" – והרי בית הוא הדבר הכי קרוב! אבל בקריאה נוספת ברור שאפשר ליישב את הסתירה: הדובר באמת רחוק מביתו, תקוע במעוז בסיני, והשיר הוא שיר געגועים ושביזות. אבל לא כל סתירה נראית לעין אפשר ליישב, אפילו בהרבה יותר מילים. במאמר המדובר של איילת שקד, בכתב העת השמרני* "השילוח", יש שתי סתירות עיקריות – האחת בין חירות למשילות, והאחרת בין מדינה יהודית לדמוקרטית. האם שקד מצליחה ליישב אותן? להמשיך לקרוא

קליקבייט אולימפי

gymnast_bwמשחק הכדורגל השני שראיתי באיצטדיון נתניה החדש היה בין נבחרות הנשים של שבדיה וספרד. כמובן שהייתי בעד שבדיה (גירוש ספרד וזה) ובאמת ניצחנו 3:1. היה משחק טוב דווקא. אבל בואו לא נסיק מזה שאני צופה קבוע בכדורגל נשים, או בספורט נשים בכלל (או בספורט בכלל). אבל בתקופת האולימפיאדה כולם מדברים על ספורט בכלל וספורט נשים בפרט, ודומה שלכולם יש דעה. כותבות מסויימות מתלוננות על הסיקור של מתעמלות אולימפיות, וסרטון חמוד מראה ספורטאים גברים מגיבים בבלבול ובתהיה כשבכוונה מפנים אליהם בראיון שאלות שלרוב מופנות לספורטאיות, בין הדוגמאות הרבות. קל להתפס לזעם קדוש, אבל אני מצאתי את עצמי שואל: למי הסיקור הזה מכוון בכלל? להמשיך לקרוא

אהבו את הדוכס הטוב!

dune"סביב הדלת עמדו אגנים מעוטרים. לצד כל אגן עמד מתלה מגבות. היה זה הנוהג, הסבירה סוכנת הבית, שאורחים יטבלו ידיהם, ישפכו כמה כוסות מים על הרצפה, ינגבו ידיהם וישליכו את המגבת אל השלולית הגדלה. אחרי האוכל, קבצנים הצטופפו כדי לזכות במים שיכלו לסחוט מהמגבות. – 'המנהג עוצר כאן!' הוא מלמל."

בספר "חולית", הדוכס אטריידס "האציל" מפסיק את הנוהג ומחלק מים לעניים במהלך האוכל, בניגוד להארקונן, השליטים הקודמים. אחרי הכל, הוא שליט חדש והוא רוצה שיאהבו אותו. אפילו בעולם הפאודלי של הספר השליט רוצה את תמיכת הציבור – אך הוא עושה את המינימום כדי לקבל אותה, בעוד שרצונו האמיתי הוא לכרות מהכוכב את כל המשאבים שיוכל, במינימום בעיות. אך כשאפשר להחליף את השליט רק בכוח, אין ממש צורך בהסכמת הנשלטים, אלא רק בהשלמה שלהם עם המצב, ובהרגשה שהשליט מנסה להיטיב עמם.

להמשיך לקרוא

המרוץ האלטרנטיבי בארה"ב

nader [ראלף נאדר, המפסיד הנצחי במרוץ האלטרנטיבי]

בעוד שכל התקשורת מתעסקת בשאלה אם נשיאות ארה"ב תיפול בידי הנבלה או שתנתן לטרפה, מתרחש לו מרוץ נוסף. לא נקרא לו "מרוץ לנשיאות" למרות שטכנית הוא חלק ממנו, כי לאף אחד מהמתמודדים בו אין סיכוי לזכות. אך יש בו פרסים אמיתיים, שיקדמו את הזוכה בטווח הארוך, ואולי גם הקצר. מה הם הפרסים ומי המתמודדים?

ראשית, כדי לשכנע את הקורא שהמרוץ חשוב, בואו נדבר על הפרסים. הפרס הגדול ביותר יכול להגיע עוד לפני הבחירות: מתמודד שיגיע ל-15% תמיכה בסקרים, יזכה להכלל בדיבייט הנשיאותי. זה עדיין לא נראה לי כמשהו שמכניס את הזוכה של המרוץ האלטרנטיבי למרוץ הראשי – מי שמופיע בדיבייט הנשיאותי עדיין יופיע כמועמד שולי שהופיע משום מקום. הוא לא ידבר אל לב המצביעים השבטיים, ואל הקולות הצפים הוא ידבר בפעם הראשונה, בעוד ששינוי דעה דורש הרבה יותר זמן. אבל הוא יופיע. עבור מועמדי מפלגות לא מוכרות, שחלק גדול מהציבור אפילו לא שמע עליהם, מדובר בהישג יחסי ציבור עצום. זה אולי לא משנה למועמדים עצמאיים כמו רוס פרו, אבל במרוץ האלטרנטיבי השנה רצים למרחקים ארוכים: המתמודדים מקווים למצב את המפלגה שלהם במקום טוב יותר לשנים הבאות, ולקרב אותה אל המרוץ הראשי. חילופי המפלגות הנחשבות לראשיות כבר קרו כמה פעמים בהיסטוריה של ארה"ב – אמנם לא מאז סוף המאה ה-19 (לינקולן נבחר לנשיאות מול 3 מתמודדים ראליים אחרים) אבל יש מי שחושב שהזמן בשל לכך עכשיו, עם הפילוג הרעיוני בשתי המפלגות הגדולות, והסלידה חסרת התקדים שהציבור מרגיש כלפי מועמדיהן. להמשיך לקרוא