לוֹרֶם אִיפְּסוּם לָפִּידוּם

lorem

בתעשיית הדפוס, יש צורך לפעמים להדגים עיצוב גרפי של טקסט, בלי שיש עדיין טקסט כלשהו לעצב. במקרה כזה, הפתרון המקצועי הוא להכניס טקסט lorem ipsum – אוסף אקראי (משוקלל שכיחות) של מילים בלטינית, שביחד יוצרות מה שנראה כמו טקסט ממוצע באחת השפות הלטיניות. כשקראתי לאחרונה את המאמר של יאיר לפיד ב"השילוח", הרגשתי שאני קורא טקסט כזה, אמנם בעברית. ללפיד יש כשרון רב לומר שום דבר בהרבה מאוד מילים, וחבל, מפני שהנושא שהוא מתיימר לעסוק בו יכול להיות מעניין.

העניין הוא מפלגות מרכז: מה הן בכלל, מה הן יכולות להציע לנו, ולמה הן נהיות פופולריות לפעמים. בטח לא תופתעו לדעת שלפיד לא באמת עונה על השאלות האלו, אך הוא מספק לנו תחליפים ערטילאיים לתשובות, כמו למשל "אחריות" או "הטוב מכל העולמות", בלי להסביר מה זה באמת אומר ואיך לעשות זאת. אני אנסה לעשות זאת במקומו, מפני שבמהלך הקריאה נאלצתי לחשוב בעצמי על כל הדברים שכותב טוב היה נותן לי בעצמו, ואם כבר התאמצתי אז למה שלא תהנו גם אתם? להמשיך לקרוא

🐔 קללות אינטלקטואליות

[מאת איש התרנגולת האיום. חלק מפרוייקט התרנגולת. פורסם לראשונה בתאריך 13.7.2012]

הפופולאריות של ה-'נאו-ליברליזם' נמצאת בנסיקה. לא העמדה; המילה. 'נאו-ליברליזם' נמצאת בשנים האחרונות בשימוש תכוף והולך, ובססה את מעמדה בשיח הפוליטי כממלאת המקום הרשמית של הגנרלית הותיקה 'קפיטליזם'. המסקרן בתופעה הוא שהמילה נמצאת בשימוש כמעט אך ורק אצל מקטרגיה; נדיר לראות תומכי שוק חופשי שמגדירים עצמם נאו-ליברלים.

"לא תעלומה גדולה" טען חבר, והעלה את הסברה שהסיבה לכך נעוצה בהיות 'נאו-ליברליזם' מילת גנאי. זה עשוי להיות הפתרון, שכן השימוש במילת גנאי הוא מטבעו חד כיווני, אבל הוא מעורר תהיות: אם 'נאו-ליברליזם' היא מילת גנאי, האם צריך היה להתעמק בה כדי לדעת שהיא אכן כזו? האם מישהו אי פעם נאלץ להתעמק ב-'חלאה' או ב-'אידיוט' כדי להסיק שאלו מילות גנאי? מילות גנאי אמורות להיות קלות מאוד לזיהוי, או שהן לא מבצעות את תפקידן כראוי. קללה שמושאה לא נפגע ממנה היא בזבוז של אנרגיה.

"לא כזו מילת גנאי," התעקש החבר, "גנאי איזם-י, כמו 'פאשיזם' או 'בולשביזם'. קללה של אינטלקטואלים". להמשיך לקרוא

ארץ ישראל, המקום היפה בעולם?

20161005_004732_v1.JPG

אני יודע שאתם מכירים את השאלה הזו. אבל אולי לא כשאלה. כתלמידים בבית ספר, שמענו את המשפט הזה כהצהרה: "ישראל היא המקום היפה בעולם". אולי זה בגלל שגדלנו עם מורים שחיו בתקופה שבה נסיעות לחו"ל היו יקרות ולא זמינות כמעט, ולכן הם אולי לא ידעו את האמת ואולי סתם לא חשבו שמישהו יבדוק אותם עד מאוחר מאוד בחייו. אבל כשאני מטייל בחו"ל נוטה לקפוץ לי לראש אותה מחשבה חוזרת, שהמורים שלי שיקרו לי.

הבעיה היא להוכיח את זה. לאחרונה חשבתי על זה הרבה בטיול קיאקים באלסקה. חתרנו בפיורד רחב, בין קרחונים, יערות, מישורי גאות והרים מלבינים, כפי שאין בשום מקום בארץ. על הטיול עצמו כבר כתבתי כמה דברים, מיומן המסע שלי ועד כתבה שאולי תפורסם במקום אחר (ולכן לא שחררתי שום חומר, לשמירה על בלעדיות). אבל יש נושא שעוד לא כתבתי עליו מספיק. בין ארוחה לארוחה, היו לנו שעות של חתירה. לפעמים פטפטנו אחד עם השני ולעתים חתרנו זמן ארוך עם עצמנו. ישבתי בקיאק וניסיתי להבין, איך זה שמקום אחד יפה יותר מהשני, והאם אפשר להוכיח דבר כזה? להמשיך לקרוא

ערֶבים זה לזה – הפרקטיקה

mutual_aid_ambulance

אחרי חמש שנים בביטוח בריאות פרטי, ריינר רגלינג החליט לעזוב. כידוע, בגרמניה מתחלקת מערכת הבריאות בין ביטוחים פרטיים לקופות החולים החוקיות (מעין המודל הישראלי, או למעשה להיפך, כי הגרמנים היו קודם) – אך רגלינג לא עבר לקופת חולים. במקום, הוא בחר באפשרות שלישית, הרבה פחות ידועה: "אגודת סולידריות". כעת, ריינר משלם דמי חברות חודשיים שהם נמוכים משמעותית מהביטוח הפרטי (ותלויים בהכנסה, כך שריינר צריך להיות מהמשלמים סכום גבוה יותר באגודה). חצי מדמי החברות הולך לחשבון בריאות אישי שבו הוא שולט ויכול להחליט לאיזה טיפולים להשתמש בו – זאת בניגוד לביטוח הפרטי, שבו הרגיש שהוא משלם ביטוח ובכל זאת נדרש להוציא מכיסו על טיפולים שהרגיש שנחוצים.

רוב החצי הנותר הולך לטיפולים שהחברים צריכים, לפי החלטת חברי האגודה. והשאר מממן לא רק תפעול, אלא גם ביטוח סרטן מלא שהאגודה מספקת לחבריה. ההחלטה המשותפת אומרת שיש להשתתף בפגישות תקופתיות ולעדכן את החברים במצבך, אם הוא דורש טיפול. הצורך לפנות לחברים בדרישות, לפחות בגרמניה, ביחד עם הזמינות של חשבון אישי, מעודדים אחריות אישית. ההוצאות של האגודה, פר מבוטח, הן כחצי מההוצאה למבוטח בביטוח פרטי. אפשר לחשוש שהחלטות משותפות יגיעו תדיר לבתי המשפט, אך לדברי יו"ר אגודת החסכון והתמיכה לשוטרים באולדנבורג, המאגדת 4000 חברים, דבר זה לא קרה מאז 1989*.

להמשיך לקרוא

המלחמה הטובה

women_soldiers

ראיון מעניין עם תא"ל ערן ניב, ראש אגף כח אדם בזרוע היבשה, הופיע ב"הארץ" ביום שני. כמו כל העיתונים בתקופה הזו, חייבים להתעסק בצה"לנו ובאתגרים העומדים בפניו, אך בתקופה זו אחד האתגרים הכי מעניינים הוא אתגר הגיוס. כתומך בצבא מקצועי (כלומר, צבא שהגיוס אליו הוא מרצון), התהליך שמשרטט ניב, שזכה לכותרת "מלחמה על כל חייל", משמח אותי ומראה את היכולת של הצבא להתקדם אל המודל הזה. אך הוא גם מראה שיש לצבא עוד מה ללמוד כדי שיצליח לעמוד באתגר השינוי המתמשך, ושאולי אין עליו מספיק לחץ לחתור לכיוון הנכון. להמשיך לקרוא

🐔 DDT – הובגובלין סביבתני בשבעה סעיפים

[מאת איש התרנגולת האיום, במסגרת פרוייקט התרנגולת. פורסם לראשונה: 1.4.2013]

  1. מלריה

המלריה מועברת לאדם באמצעות עקיצת יתוש (ספציפית, נקבת האנופלס). הטפיל המועבר משתכפל בתאים האדומים ועשוי לגרום כאבי ראש, קוצר נשימה, טכיקרדיה, חום, צמרמורות, בחילות, ובמקרים חמורים גם קומה ומוות. המלריה מלווה את בני האדם מאז שחר האנושות; היא מתועדת ומתוארת כבר מאז העת העתיקה, והטפיל שגורם למחלה נמצא ביתושים מאובנים מלפני כ-30 מיליון שנה. המחלה היתה נפוצה בעבר בכל רחבי העולם, ומספר קורבנות האדם שלה לאורך ההיסטוריה הוא אסטרונומי. בעשור האחרון נפגעו ממלריה בין 200 ל-500 מיליון בני אדם מדי שנה, מהם בין 750,000 ל-2 מיליון נקטלים – 90% מהם ילדים. מספרים אלו ממצבים את המלריה כאחת מהמחלות הקטלניות ביותר בהיסטוריה האנושית.

הקשר הישיר בין המלריה לאנופלס התגלה רק במהלך המאה ה-20, אבל הקשר בין אדמות ביצה (wetlands) למחלה נודע כבר בעת העתיקה (ידוע למשל שחיילים רומים הונחו שלא לחנות בסמוך לביצות על מנת להקטין את הסיכון להפגע ממנה1). טיפולים נגד מלריה נוסו ללא הצלחה במשך אלפי שנים; הטיפול האפקטיבי הראשון נכנס לשימוש במאה ה-17 בדמות הכינין, ונמשך עד לאמצע המאה-20 (לרבות בישראל), משנזנח לטובת טיפולים יעילים יותר, אך הפתרון האמיתי לא הגיע מתרופות אלו, אלא מחומר הדברה שהומצא במאה ה-19 ששמו המתועתק הוא "דיכלורו דיפניל טריכלורו אתאן", ובעברית, DDT. להמשיך לקרוא

מכונית אוטונומית – תשובה לרואי השחורות

commie_car

כתבי הטכנולוגיה מציירים את המכונית האוטונומית כברכה: פחות עבודה, פחות תאונות, יותר גמישות ונגישות – וכנראה שגם יותר ידידותיות לסביבה, מכיוון שרכב עירוני אוטונומי שנוסע לטעון את עצמו בשעות הפנאי הוא מועמד מושלם לחשמול, וחשמל מגז טבעי הוא ידידותי יותר לרחוב העירוני (וקל יותר על אפקט החממה) מבנזין. אבל כתבה בדה-מרקר השבוע מביאה גם אפשרות שלילית: יותר מכוניות שייצרו יותר עומס על תשתיות עירוניות, וצורך עז ברגולציה למניעת כל הרע הזה. כרגיל אצל רואי השחורות, מאז מלתוס וגם אחריו, הם מזלזלים ביכולת האנושית ליצור פתרונות, ומניחים מראש את קיומן של בעיות שלא בהכרח יופיעו. אך מדובר בעיתון עם השפעה רבה, ורואי השחורות כבר הצליחו לקלקל לנו הרבה דברים טובים, מגידולים מהונדסים גנטית וחומרי הדברה טובים יותר ועד לתרופות זולות יותר, תקשורת חופשית יותר וכן הלאה. לכן צריך, למרות נטייתנו כאופטימיסטים להתייחס לחברה האנושית כסתגלנית ויצירתית, להתייחס ישירות לפחדים של הפסימיסטים. להמשיך לקרוא

שובל יהלומים זוהר (תרגום)

אחד מהשירים הכי יפים של פול סיימון, ואמנם הבחירה קשה, הוא St Judy's Comet – שיר ערש שכתב לבנו. לאחרונה הוא התגלגל לי בראש הרבה והפך לקרבן הבא של תחביב התרגום שלי. ניסיתי לשמור על היכולת לשיר עם המנגינה המקורית, וזה לא היה כל כך קשה – סיימון עזר לי וזנח את המשקלים היאמביים הרגילים לטובת משהו יותר ידידותי לעברית. להנאתכם, קישרתי למטה סרטון שבו תוכלו לשמוע את המנגינה ולשיר איתה.

ילד ישנוני שלי,
כבר הגיעה השעה
להניח את הראש על מיטתך.
ואמנם אתה עוד נלחם,
אך עיניך מסגירות שאתה נרדם.
שאתה נרדם.

בוא תראה איתי שביט חוצה לאט את שמי הליל,
משאיר שובל יהלומים זוהר.
כוכב שביט חוצה הליל לנצוץ באישונך כשתתעורר.

ילד קט,
למה לא תשכב לישון?
ילד קט,
סגור עיניים עייפות,
בחוץ רק הגחליליות עפות.

כבר שרתי פעם,
ואז שרתי שוב,
ואשיר עוד שוב ושוב
אשאר עד שאתגבר על התנגדותך
כי אם לא אשכיב את בני לישון
אז כולם יאמרו "איזה אבא יש לך".
"יש לך".

בוא תראה איתי שביט חוצה לאט את שמי הליל
משאיר שובל יהלומים זוהר
כוכב שביט חוצה הליל לנצוץ באישונך כשתתעורר.

ילד קט, ילד קט,
למה לא תשכב לישון?
ילד קט, ילד קט,
סגור עיניים עייפות,
בחוץ רק הגחליליות עפות.

הו, ילד ישנוני,
כבר הגיעה השעה
להניח את הראש על מיטתך
ואמנם אתה עוד נלחם,
אך עיניך מסגירות שאתה נרדם
שאתה נרדם.

וְאַל-תְּדַבֵּר עִמָּנוּ, יְהוּדִית, בְּאָזְנֵי הָעָם

detail_from_a_dead_sea_scrollמאמרו של צור ארליך מגליון 2 של "השילוח" מעלה בזכרוני מגיני שפה קדומים יותר, היישר מהמקורות שאליהם רוצה ארליך לחבר אותנו חזק יותר. בספר מלכים ב', פרק י"ח, מספר לנו הכתוב על שיחה בין פקידי המלך חזקיה לבין שליחי מלך אשור, שהתנהלה בצעקות מעל החומה. פקידי חזקיה קיוו לנהל את השיחה בארמית, שפת האליטה באותו זמן, אך נתקלו בסרוב מהצד האשורי, שהמסר שלו הופנה אל העם לא פחות מאל הפקידים: הַעַל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ שְׁלָחַנִי אֲדֹנִי, לְדַבֵּר, אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; הֲלֹא עַל-הָאֲנָשִׁים, הַיֹּשְׁבִים עַל-הַחֹמָה. בכך אנו נזכרים שלמעשה, תמיד היו גרסאות שונות של השפה המדוברת כאן. לא רק הארמית, אלא אף השפה המקראית והשפה המשנאית, שהן שונות זו מזו משמעותית עבור כל אדם מן השורה שאינו משכיל דיו בגרסאותיה השונות של העברית עד כדי שההבדלים ביניהן מיטשטשים. הדרישה של ארליך להגנה ממלכתית על העברית מתעלמת מהתהליך שגרסאות אלו חושפות, וסופה שתזיק יותר משתועיל. להמשיך לקרוא

כל כוכב הוא ספינה שטובעת – כשחופרים מקלטים

humans_on_marsאולי אתם לא מכירים את זפרם קוקרן, אולי לא עמדתם ליד הפסל שלו במאדים ושמעתם (שוב) את הסיפור על המצאת המנוע העל-אורי ששחרר את האנושות ואפשר לה לפרוץ אל הכוכבים. ואם לא, אתם בוודאי לא מכירים את האדם שמימן אותו, ולא מודעים לפרטי השיחה המעניינת שקלחה ביניהם שעה קלה לפני שקוקרן נעלם לזמן ארוך. אבל בוודאי שמעתם על אלון מאסק ועל תכניתו להגיע למאדים, וזה מספיק למטרת הפוסט הזה, מפני שהחלום על הקמת עיר מקלט לאנושות משותף לשניהם, ושניהם לא נתנו דעתם על בעיה קלה בחלום הזה. להמשיך לקרוא