🐔 DDT – הובגובלין סביבתני בשבעה סעיפים

[מאת איש התרנגולת האיום, במסגרת פרוייקט התרנגולת. פורסם לראשונה: 1.4.2013]

  1. מלריה

המלריה מועברת לאדם באמצעות עקיצת יתוש (ספציפית, נקבת האנופלס). הטפיל המועבר משתכפל בתאים האדומים ועשוי לגרום כאבי ראש, קוצר נשימה, טכיקרדיה, חום, צמרמורות, בחילות, ובמקרים חמורים גם קומה ומוות. המלריה מלווה את בני האדם מאז שחר האנושות; היא מתועדת ומתוארת כבר מאז העת העתיקה, והטפיל שגורם למחלה נמצא ביתושים מאובנים מלפני כ-30 מיליון שנה. המחלה היתה נפוצה בעבר בכל רחבי העולם, ומספר קורבנות האדם שלה לאורך ההיסטוריה הוא אסטרונומי. בעשור האחרון נפגעו ממלריה בין 200 ל-500 מיליון בני אדם מדי שנה, מהם בין 750,000 ל-2 מיליון נקטלים – 90% מהם ילדים. מספרים אלו ממצבים את המלריה כאחת מהמחלות הקטלניות ביותר בהיסטוריה האנושית.

הקשר הישיר בין המלריה לאנופלס התגלה רק במהלך המאה ה-20, אבל הקשר בין אדמות ביצה (wetlands) למחלה נודע כבר בעת העתיקה (ידוע למשל שחיילים רומים הונחו שלא לחנות בסמוך לביצות על מנת להקטין את הסיכון להפגע ממנה1). טיפולים נגד מלריה נוסו ללא הצלחה במשך אלפי שנים; הטיפול האפקטיבי הראשון נכנס לשימוש במאה ה-17 בדמות הכינין, ונמשך עד לאמצע המאה-20 (לרבות בישראל), משנזנח לטובת טיפולים יעילים יותר, אך הפתרון האמיתי לא הגיע מתרופות אלו, אלא מחומר הדברה שהומצא במאה ה-19 ששמו המתועתק הוא "דיכלורו דיפניל טריכלורו אתאן", ובעברית, DDT. להמשיך לקרוא

מכונית אוטונומית – תשובה לרואי השחורות

commie_car

כתבי הטכנולוגיה מציירים את המכונית האוטונומית כברכה: פחות עבודה, פחות תאונות, יותר גמישות ונגישות – וכנראה שגם יותר ידידותיות לסביבה, מכיוון שרכב עירוני אוטונומי שנוסע לטעון את עצמו בשעות הפנאי הוא מועמד מושלם לחשמול, וחשמל מגז טבעי הוא ידידותי יותר לרחוב העירוני (וקל יותר על אפקט החממה) מבנזין. אבל כתבה בדה-מרקר השבוע מביאה גם אפשרות שלילית: יותר מכוניות שייצרו יותר עומס על תשתיות עירוניות, וצורך עז ברגולציה למניעת כל הרע הזה. כרגיל אצל רואי השחורות, מאז מלתוס וגם אחריו, הם מזלזלים ביכולת האנושית ליצור פתרונות, ומניחים מראש את קיומן של בעיות שלא בהכרח יופיעו. אך מדובר בעיתון עם השפעה רבה, ורואי השחורות כבר הצליחו לקלקל לנו הרבה דברים טובים, מגידולים מהונדסים גנטית וחומרי הדברה טובים יותר ועד לתרופות זולות יותר, תקשורת חופשית יותר וכן הלאה. לכן צריך, למרות נטייתנו כאופטימיסטים להתייחס לחברה האנושית כסתגלנית ויצירתית, להתייחס ישירות לפחדים של הפסימיסטים. להמשיך לקרוא

שובל יהלומים זוהר (תרגום)

אחד מהשירים הכי יפים של פול סיימון, ואמנם הבחירה קשה, הוא St Judy's Comet – שיר ערש שכתב לבנו. לאחרונה הוא התגלגל לי בראש הרבה והפך לקרבן הבא של תחביב התרגום שלי. ניסיתי לשמור על היכולת לשיר עם המנגינה המקורית, וזה לא היה כל כך קשה – סיימון עזר לי וזנח את המשקלים היאמביים הרגילים לטובת משהו יותר ידידותי לעברית. להנאתכם, קישרתי למטה סרטון שבו תוכלו לשמוע את המנגינה ולשיר איתה.

ילד ישנוני שלי,
כבר הגיעה השעה
להניח את הראש על מיטתך.
ואמנם אתה עוד נלחם,
אך עיניך מסגירות שאתה נרדם.
שאתה נרדם.

בוא תראה איתי שביט חוצה לאט את שמי הליל,
משאיר שובל יהלומים זוהר.
כוכב שביט חוצה הליל לנצוץ באישונך כשתתעורר.

ילד קט,
למה לא תשכב לישון?
ילד קט,
סגור עיניים עייפות,
בחוץ רק הגחליליות עפות.

כבר שרתי פעם,
ואז שרתי שוב,
ואשיר עוד שוב ושוב
אשאר עד שאתגבר על התנגדותך
כי אם לא אשכיב את בני לישון
אז כולם יאמרו "איזה אבא יש לך".
"יש לך".

בוא תראה איתי שביט חוצה לאט את שמי הליל
משאיר שובל יהלומים זוהר
כוכב שביט חוצה הליל לנצוץ באישונך כשתתעורר.

ילד קט, ילד קט,
למה לא תשכב לישון?
ילד קט, ילד קט,
סגור עיניים עייפות,
בחוץ רק הגחליליות עפות.

הו, ילד ישנוני,
כבר הגיעה השעה
להניח את הראש על מיטתך
ואמנם אתה עוד נלחם,
אך עיניך מסגירות שאתה נרדם
שאתה נרדם.

וְאַל-תְּדַבֵּר עִמָּנוּ, יְהוּדִית, בְּאָזְנֵי הָעָם

detail_from_a_dead_sea_scrollמאמרו של צור ארליך מגליון 2 של "השילוח" מעלה בזכרוני מגיני שפה קדומים יותר, היישר מהמקורות שאליהם רוצה ארליך לחבר אותנו חזק יותר. בספר מלכים ב', פרק י"ח, מספר לנו הכתוב על שיחה בין פקידי המלך חזקיה לבין שליחי מלך אשור, שהתנהלה בצעקות מעל החומה. פקידי חזקיה קיוו לנהל את השיחה בארמית, שפת האליטה באותו זמן, אך נתקלו בסרוב מהצד האשורי, שהמסר שלו הופנה אל העם לא פחות מאל הפקידים: הַעַל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ שְׁלָחַנִי אֲדֹנִי, לְדַבֵּר, אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; הֲלֹא עַל-הָאֲנָשִׁים, הַיֹּשְׁבִים עַל-הַחֹמָה. בכך אנו נזכרים שלמעשה, תמיד היו גרסאות שונות של השפה המדוברת כאן. לא רק הארמית, אלא אף השפה המקראית והשפה המשנאית, שהן שונות זו מזו משמעותית עבור כל אדם מן השורה שאינו משכיל דיו בגרסאותיה השונות של העברית עד כדי שההבדלים ביניהן מיטשטשים. הדרישה של ארליך להגנה ממלכתית על העברית מתעלמת מהתהליך שגרסאות אלו חושפות, וסופה שתזיק יותר משתועיל. להמשיך לקרוא

כל כוכב הוא ספינה שטובעת – כשחופרים מקלטים

humans_on_marsאולי אתם לא מכירים את זפרם קוקרן, אולי לא עמדתם ליד הפסל שלו במאדים ושמעתם (שוב) את הסיפור על המצאת המנוע העל-אורי ששחרר את האנושות ואפשר לה לפרוץ אל הכוכבים. ואם לא, אתם בוודאי לא מכירים את האדם שמימן אותו, ולא מודעים לפרטי השיחה המעניינת שקלחה ביניהם שעה קלה לפני שקוקרן נעלם לזמן ארוך. אבל בוודאי שמעתם על אלון מאסק ועל תכניתו להגיע למאדים, וזה מספיק למטרת הפוסט הזה, מפני שהחלום על הקמת עיר מקלט לאנושות משותף לשניהם, ושניהם לא נתנו דעתם על בעיה קלה בחלום הזה. להמשיך לקרוא

האנשים הנכונים

סוֹבֵב הַגַּלְגַּל וְעוֹלִים מִתַּחְתִּית
עָזֶי הַמַּבָּע וִיְפֶי הַבְּלוֹרִית
שֶׁלֹּא הֻשְׁחֲתוּ וְלָמְדוּ זֶה שָׁנִים,
כֻּלָּם מַסְכִּימִים – אֲנָשִׁים נְכוֹנִים!

סוֹבֵב הַגַּלְגַּל וְהַסֵּפֶר נִסְגַּר,
עוֹלָם מְבֻלְבָּל וְעוֹבְדִים מְאֻחָר,
קִשְׁרֶי הָגוֹמְלִין הַסְבוּכִים מַפְרִיעִים:
פּוֹתְרִים הָאֶחָד – מוֹפִיעִים אֲחֵרִים.

סוֹבֵב הַגַּלְגַּל וְתוֹחֶלֶת אֵינָהּ,
אַךְ רֹאשׁ הַמַּחְזוֹר וְאֵין כְּלַל בְּעָיָה.
בָּאִים וְהוֹלְכִים בַּמִּשְׂרָד שָׁדְלַנִים,
נוֹשְׂאֵי מַתָּנוֹת כְּאוֹתָם הַיְּוָנִים.

סוֹבֵב הַגַּלְגַּל, מִסְתַּחְרֵר וְיוֹרֵד,
נִשְׁכָּח מֵי יָדַע וְיִשְׁתֹּק, מִיהוּ עֶד.
פִּלְגֵי הַדְּלָתוֹת הַסְּגוּרוֹת מְכַסִּים
מָה שֶׁאֵין לוֹ חִטּוּי פְּרָט לְאוֹר זָרְקוֹרִים.

סוֹבֵב הַגַּלְגַּל וּמַשְׁלִים אֶת חוּגוֹ,
אֻלְפָּן חֲדָשׁוֹת מְשָּׁדֶר לָהָגוֹ.
אוֹמְרִים פֶּה-אֶחָד הָרָאשִׁים הַמְּדַבְּרִים –
מֻסְכָּם שֶׁצָּרִיךְ אֲנָשִׁים נְכוֹנִים!

לסלול דרך בין שדות הדמיון – קניין רוחני ובעיותיו

roadמכירים מישהו, נגיד עד גיל 40, שלא מוריד סדרות באופן פיראטי? כלומר, אני מציין את הגיל כדי לשלול חסמים טכנולוגיים: מישהו שבוחר לא להוריד פיראטי? ובכן, נעים להכיר. אני. ולומר את האמת, זו אחת הדעות שתקופה מסויימת הייתי מאוד לא בטוח בה. אחרי הכל, לא מעטים טוענים שהמושג של "קניין רוחני" הוא מזיק, או אפילו לא מוסרי, ושייטב לכולנו בלעדיו. זמן רב לא הצלחתי למצוא את הזמן או המוטיבציה להעמיק בנושא הזה, ולכן נצמדתי לנטיית הלב שלי, בעקבות איין ראנד, להעריך את המאמץ הרוחני שהושקע ביצירה זו ולהראות ליוצר את הכבוד הראוי לו, גם אם מעשית זה נעשה כמעט בהתנדבות. אבל הגיע הזמן לפתור את זה. נתחיל כמובן מקניין פיזי, ונראה אם אפשר להשליך ממנו אל קניין רוחני. להמשיך לקרוא

אני רווק ולא אשתוק יותר

1811798322_a76b21f9f3_b

עוד הצעה מבית מפלגת "כולנו" מנסה שוב להוריד את מחירי הדיור על ידי תדלוק הביקוש. נכון, זה לא יעבוד. המחירים יעלו כמעט בגובה שווי הערבות הממשלתית, מפני שלא עשו דבר לטפל בהיצע. על הדברים האלו כבר דיברנו בכל פעם שעלתה אחת מההצעות הילדותיות* שלהם בפעמים קודמות. אבל להצעה יש השפעה בכל זאת: לא על המחיר אלא על החלוקה. אם מעלים את המחיר לכולם אבל מחזירים את הכסף לקבוצה מסויימת, זה אומר שמעבירים יותר מההיצע הקיים לקבוצה שמקבלת את ההחזר. כמו במקרים רבים בעבר, מציין לנו חה"כ אלי כהן (כולנו) את הקבוצה המועדפת: "הבנק צריך לראות לנגד עיניו זוגות צעירים". כלומר, שוב המדינה מחליטה להעניש אותי על כך שהעזתי להיות רווק.

במצבים כאלו אני שואל את עצמי באמת מה אני יכול לעשות. את מי עלי לשכנע כדי להפסיק את ההתקפות החוזרות והנשנות על אורח החיים שלי? את הפוליטיקאים? את הבוחרים שלהם? חלק מהבעיה הוא שלאפליה נגד רווקים יש כמה מניעים ולא ברור מה מהם משחק תפקיד גדול יותר בחוסר הצדק שנעשה איתנו. להמשיך לקרוא

לנצח בוויכוח בדרך היפה (3): המימד האישי

argument_again

בערך בתקופת היסוד של "תפרים" כתבתי שני פוסטים על טכניקות וויכוח. באותה תקופה הייתי מעורב יותר בדיונים עם חברים קרובים, והפריע לי שאני מנצח את הדיונים האלו בקלות מדי – אני לא לומד מזה כלום ולא יכול לאתגר את העמדה שלי ואולי לשנות אותה, ולחברים שלי גם מגיע סיכוי לעשות עבודה טובה. אז התרכזתי בכמה כלים טכניים שהם ממש הבסיס, ולאחר מכן בכלים להרחבת הדיון כך שכולם יוכלו ללמוד ממנו, לא לפני שתהיתי מהו בכלל ניצחון בוויכוח. כמה דיונים שהייתי מעורב בהם לאחרונה החזירו אותי לחלק שלישי שתכננתי לכתוב הרבה זמן ובכל זאת נשאר על המדף. בניגוד לחלקים הקודמים, שהתבססו על דברים שלמדתי במועדון הדיבייט, החלק הזה מיועד במיוחד לכלים שמחוץ לתחרות המובנית הזו, שמטפלים בצדדים של מאמץ השכנוע שהתחרות הזו פשוט לא מתעסקת בהם. להמשיך לקרוא

תמונה של ציירת

אֵיךְ אוּכַל לְצַיֵּר בְּרָאשְׁכֶם תְּמוּנָתָהּ
שֶׁל אוֹתָהּ נַעֲרָה שֶׁצִּיְּרָה תְּמוּנָתִי
מִמֶּרְחָק מוֹשָׁבִים בַּקָּרוֹן הַשָּׁקֶט
בֵּין זְגוּגִית וּבֵין אוֹר מְלָאכוּתִי?

הֲרֵי כְּלוּם לֹא יִצְמַח מִתֵּאוּר מִשְׁתָפֶּך
שֶׁל גַּל-פָּז שְׂעָרָהּ הֶחָתוּךְ בִּקְפִידָה
אוֹ שַׁרְשֶׁרֶת זָהָב אוֹ אִפּוּר יוֹקְרָתִי
זֶה הַכֹּל אֲמִתִּי, אַךְ אָמַרְנוּ – יַלְדָּה.

בְּכָל גִּיל, אִם נוֹדֶה שֶׁיָּדַעְנוּ מִכְּבָר,
אִם יֶשְׁנּוֹ – יִשְׁתַּקֵּף הַיִּחוּד בַּפָּנִים
בַּחֲשָׁשׁ לְהַפְסִיד תַּחֲנָה, בַּדְּרִיכוּת,
בַּהָלּוֹךְ וּבַשׁוֹב, בְּרִפְרוּף מַבָּטִים.

וְאוּלַי לֹא צִיְּרָה אֶת פָּנַי כְּלָל וּכְלַל.
לֹא רָאִיתִי דַּבַר, רַק יָדַיִם עוֹבְדוֹת.
אַךְ כֵּיצַד אַאֲמִין שֶׁנִּשְׁכַּחְתִּי, וְהִיא
נִרְשְׁמָה בְּלִבִּי עַד לְסּוֹף הַמֵּאוֹת.