פעולה אנושית (סיכום): המלחמה שתסיים את כל המלחמות

הדף האחרון נהפך, הסימניה עברה את הכריכה האחורית ומצפה לספר הבא. גמרתי לקרוא את "פעולה אנושית" והגיע הזמן לסכם. המפעל לקח 13 פוסטים ויותר משנה. אך בניגוד למפעל דומה שנגרר תוך מאבק בשיעמום, "פעולה אנושית" היה חוויה אינטלקטואלית עמוקה. ראשית, האיכות האקדמית יוצאת מן הכלל. השיטה של מיזס מבוססת היטב, הטיפול הוא בעיקרו לגופו של עניין והזהירות, הדייקנות ושימת הלב לטיעוני נגד שמצאתי בספר הם נדירים.

אם אני צריך לקבץ את הדברים שלמדתי מקריאת "פעולה אנושית", אני צריך קודם כל לנפות את הדברים שכבר ידעתי. אחרי הכל, הייתי ליברל לפני הספר הזה. בעניינים אלו, מיזס הצליח בהרבה מקרים לקחת הרבה טיעונים בודדים שהכרתי כלפי נושאים ספציפיים, ולהראות איך כולם נובעים מתפיסה אחידה. לכן, שלשת האלמנטים החשובים של "פעולה אנושית" הם: ביסוס שיטה חברתית על יסודות פרטניים ופעולות בודדות; סגירת הפער בין רציונליות לאופטימליות דרך מושג החישוב הכלכלי; ותורת ערך הכסף ומחזור העסקים. מהדברים הכלליים האלו אנחנו יורדים להרבה מאוד מסקנות ביניים, על האפקטיביות של מדיניות מסויימת, על הטעות שבבסיס ניתוח אחר, ואפילו על המקור של מלחמות כוללות.

פעולה אנושית: השגות על החישוב הכלכלי

אחרי שגמרתי לכתוב את הפרק האחרון בסקירה של "פעולה אנושית", הספקתי להרהר עוד קצת בנושא שעלה בו, החברה האנושית כבעיית אופטימיזציה מרובת-מטרות והחישוב הכלכלי כאלגוריתם איטרטיבי לפתרונה. מצאתי שתי נקודות שיכולות להיות פתח לביקורת או לתמיכה במדיניות שאינה חופש מוחלט: נקודה אחת מוסרית, ואחת טכנית.

כזכור, המטרה של החישוב הכלכלי היא לחשוף את המטרות, את סולמות הערכים שאותם האנשים הפעילים מבקשים לספק. וכאן עולה השאלה: אם באופן קסום היתה לנו דרך לדעת את סולמות הערכים, האם מכאן היינו יכולים להמשיך לחישוב טכנולוגי? האמת שלא. אנחנו יודעים מה כל אדם היה מעדיף לעצמו, אבל אנחנו עדיין צריכים דרך לתעדף בין המטרות של אנשים שונים. החישוב הכלכלי עובד כאלגוריתם אופטימיזציה מכיוון שבאופן מובלע הוא כבר מכיל בתוכו קריטריון לתעדוף בין מטרות של אנשים שונים. הקריטריון הוא המשאבים שבידיהם, כלומר היכולת של אדם לספק את מטרותיהם של אחרים היא הקובעת את יכולתו לספק את מטרותיו שלו.

פעולה אנושית (11-13): כסף וחישוב כלכלי

אחרי שדיברנו לא מעט פרקים על פעולה אנושית באופן כללי, ועל איך מפעולה אנושית צומחת חברה ואיך היא עשויה להראות, עכשיו אנחנו מתחילים להתכנס לבשר של העניין, ולהבין את אחד הדברים החשובים שיש בחברה כזו: כסף, והסיבה שהכסף הוא בסיסי כל כך לחברה אנושית, וששום מאמץ או רעיון עוד לא הצליח לדחוק אותו מהעולם ללא תוצאות הרסניות.

מיזס עושה הפרדה ברורה בין "חישוב טכנולוגי", לבין "חישוב כלכלי". אבל כמי שעסק פה ושם בבעיות אופטימיזציה, אני חושב שאפשר להגיע לנושא של חישוב כלכלי מתוך נושא החישוב הטכנולוגי, או כהרחבה שלו, אם נציג את העניין בזהירות. נתחיל מהדבר הכי פשוט שמיזס מגדיר כחישוב טכנולוגי: הדרך הטובה ביותר להשיג מטרה נתונה.

יותר מדי ריבה, פחות מדי צנצנות

לאמא שלי יש סיפור מצחיק על מה שהיה קורה כשסבתא שלה היתה מכינה ריבה. אחרי הכנת הריבה, היה מתברר תמיד שאין מספיק צנצנות להכיל אותה. אז היא היתה שולחת את הילדים לשכנים להביא צנצנות, ואז היו יותר מדי צנצנות – אז היא היתה מכינה עוד ריבה, ואז לא היו מספיק צנצנות, וכך במעגל נצחי של צנצנות וריבה. במציאות המעגל היה חייב להישבר מתישהו, אבל לא ברור מתי. נזכרתי בסיפור הזה היום אחרי צפיה בדיון בערוץ 1 בנושא עליית המחירים והמיסים. הדיון היה בין רותם סלע, עורך הקפיטליסט היומי, לבין תמי מולד חיו מהמרכז הישראלי לקידום "צדק חברתי".

שאלה מרכזית שעלתה בדיון היא האם המערכות שלנו קורסות כי למדינה באופן מובנה אין יכולת לנהל אותן, או שכל מה שחסר זה כסף, ואם נוסיף למערכת ההיא או הזו עוד כסף, הכל יהיה בסדר. לדורשים "עוד כסף" יש יתרון כשדנים בשאלה הזו, כי הדעה שלהם פשוטה להסברה – ולו רק כי היא פשטנית. אם נשפוך עוד הרבה כסף על משהו, כמעט וודאי שנצליח לשפר אותו, גם אם לא בהרבה וגם אם יש שיטות יותר טובות לשפר אותו. בקובה, למשל, שופכים הרבה כסף על מערכת הרפואה, ולכן היא מהטובות באיזור. את הסיבה לכך שעדיין זה לא מוכיח שאכן צריך לשפוך עוד כסף על דברים אפשר להבין רק מהסתכלות רחבה יותר.