מי שם את הטרטע בראמא-לאמא-דינג-דונג?

שני שירים שהתנגנו לי בראש בשבוע האחרון החליטו במפתיע לשתף פעולה בנושא חשוב: הביישן הגלובלי. לפתע שמתי לב שיש ז'אנר שלם של שירים שבהם הגיבור רק מחפש מה לומר – לרוב לבחורה, מה לעשות, ואין לו כלום. את השיר הראשון בז'אנר אני חייב לשותפי לתחרות הדיבייט שהשתתפתי בה ביום חמישי, שבדרך חזרה הביתה ניגן לנו את שיר הטרטע, של אתניקס והקומדי סטור.

כששמעתי את השיר הזה נזכרתי בעוד שיר אחר, ממעמקי הזמן, שהנושא שלו ממש אותו דבר, אפילו עם הוא קצת מרחיב את השימוש במילת הקסם שלו לכל מי שאין לו מה לומר. נמצאים בו לואי הששה-עשר המחפש מילים אחרונות על הגרדום ומשה רבינו העומד נדהם מול עגל הזהב, אבל המוטיבציה הראשונית היא, כרגיל, בנות: להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

לונה לאבגוד: מופנמת רגילה לגמרי

נהניתי מאד מההרצאה "לונה לאבגוד: לא רק שנורקקים" בכנס עולמות אתמול. לונה היא אחת הדמויות האהובות עלי בסדרת "הארי פוטר", אולי השניה אחרי הרמיוני, וכל התעסקות בה היא כיפית. אבל גם היתה בהרצאה הזו החמצה כלשהי: נושא הכנס השנה הוא שיגעון, וקיוויתי לשמוע עוד מנקודת המבט הפסיכולוגית על לונה, ולמה היא לא המשוגעת שכולם אומרים שהיא. מכיוון שלא שמענו שום דבר פסיכולוגי מקצועי, נותר לי להשלים את הפינה הזו כאן.

נדמה לי שהמפתח להבנת לונה הוא העובדה שהיא אינטרוורטית – מופנמת. הציר הפסיכולוגי של מופנמות/מוחצנות הוא כנראה הציר המבוסס ביותר מחקרית בענייני אישיות. למדתי עליו הרבה מהספר  The Introvert Advantage שקראתי שוב לא מזמן (בקיצור TIA). הציר הזה משפיע על כל כך הרבה דברים, שנדמה לי שקל הרבה יותר להבין כל דמות אם מצליחים להחליט איפה היא על הציר הזה. להמשיך לקרוא