שני שירים שהתנגנו לי בראש בשבוע האחרון החליטו במפתיע לשתף פעולה בנושא חשוב: הביישן הגלובלי. לפתע שמתי לב שיש ז'אנר שלם של שירים שבהם הגיבור רק מחפש מה לומר – לרוב לבחורה, מה לעשות, ואין לו כלום. את השיר הראשון בז'אנר אני חייב לשותפי לתחרות הדיבייט שהשתתפתי בה ביום חמישי, שבדרך חזרה הביתה ניגן לנו את שיר הטרטע, של אתניקס והקומדי סטור.
כששמעתי את השיר הזה נזכרתי בעוד שיר אחר, ממעמקי הזמן, שהנושא שלו ממש אותו דבר, אפילו עם הוא קצת מרחיב את השימוש במילת הקסם שלו לכל מי שאין לו מה לומר. נמצאים בו לואי הששה-עשר המחפש מילים אחרונות על הגרדום ומשה רבינו העומד נדהם מול עגל הזהב, אבל המוטיבציה הראשונית היא, כרגיל, בנות: להמשיך לקרוא
תפרים 