המרוץ האלטרנטיבי בארה"ב

nader [ראלף נאדר, המפסיד הנצחי במרוץ האלטרנטיבי]

בעוד שכל התקשורת מתעסקת בשאלה אם נשיאות ארה"ב תיפול בידי הנבלה או שתנתן לטרפה, מתרחש לו מרוץ נוסף. לא נקרא לו "מרוץ לנשיאות" למרות שטכנית הוא חלק ממנו, כי לאף אחד מהמתמודדים בו אין סיכוי לזכות. אך יש בו פרסים אמיתיים, שיקדמו את הזוכה בטווח הארוך, ואולי גם הקצר. מה הם הפרסים ומי המתמודדים?

ראשית, כדי לשכנע את הקורא שהמרוץ חשוב, בואו נדבר על הפרסים. הפרס הגדול ביותר יכול להגיע עוד לפני הבחירות: מתמודד שיגיע ל-15% תמיכה בסקרים, יזכה להכלל בדיבייט הנשיאותי. זה עדיין לא נראה לי כמשהו שמכניס את הזוכה של המרוץ האלטרנטיבי למרוץ הראשי – מי שמופיע בדיבייט הנשיאותי עדיין יופיע כמועמד שולי שהופיע משום מקום. הוא לא ידבר אל לב המצביעים השבטיים, ואל הקולות הצפים הוא ידבר בפעם הראשונה, בעוד ששינוי דעה דורש הרבה יותר זמן. אבל הוא יופיע. עבור מועמדי מפלגות לא מוכרות, שחלק גדול מהציבור אפילו לא שמע עליהם, מדובר בהישג יחסי ציבור עצום. זה אולי לא משנה למועמדים עצמאיים כמו רוס פרו, אבל במרוץ האלטרנטיבי השנה רצים למרחקים ארוכים: המתמודדים מקווים למצב את המפלגה שלהם במקום טוב יותר לשנים הבאות, ולקרב אותה אל המרוץ הראשי. חילופי המפלגות הנחשבות לראשיות כבר קרו כמה פעמים בהיסטוריה של ארה"ב – אמנם לא מאז סוף המאה ה-19 (לינקולן נבחר לנשיאות מול 3 מתמודדים ראליים אחרים) אבל יש מי שחושב שהזמן בשל לכך עכשיו, עם הפילוג הרעיוני בשתי המפלגות הגדולות, והסלידה חסרת התקדים שהציבור מרגיש כלפי מועמדיהן. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

נרקיס, מלך הדמוקרטיה

daffodils

כמה זמן לא שלפתי מהארון את אחד מאותם ספרים שחורים עם פס אדום דק ואותיות לבנות על צדם. כרטיסי הביקור, דיסק הגיבוי ושטויות אחרות כבר חוסמים את הדרך לספרים האלו על קדמת המדף. אך סופה של תקופת בחירות מכוערת השיבה אותי אל אחד מהם. בארוחה משפחתית לפני שבוע הבחירות אמרתי שלפחות אחרי יום שלישי אולי הפייסבוק יחזור להיות תרבותי, ולהפתעתי הרבה התברר לי שאני בערך היחיד ליד השולחן שהרגיש את מטחי הגועל נפש של קמפיינים שליליים צולבים. בנסיון להבין למה דווקא אני, הושטתי יד אל "הדרך לשעבוד". להמשיך לקרוא

דילמת האסיר של מצביעי "קנ"

jail_window

בדבר אחד אין לי ספק בבחירות האלה: המפלגה הכי קרובה לדעותי ולמה שחשוב לי היא הרשימה הליברלית, שהתאחדה עם עלה ירוק לרשימה משותפת, שמפאת אורך שמה פשוט נקרא לה לפי הפתק, "קנ". לא רק שדעותיה המוצהרות במקום, גם האנשים המרכיבים אותה מתכוונים אליהן ברצינות ויש מאחוריהם רקורד מוכח של עשייה למענן. בראש הרשימה עומד אחד ממקימי התנועה הליברלית החדשה ומקים התנועה לצבא מקצועי. בעולם מושלם ההחלטה למי להצביע בבחירות האלה היתה פשוטה.

אבל העולם לא מושלם, ואחוז החסימה הוא גורם שיש להתחשב בו, והוא מעמיד אותנו, הבוחרים הליברלים, בפני דילמה המזכירה את דילמת האסיר הידועה מתורת המשחקים. אחרי שהקדשתי קצת זמן לקריאה על גרסאות שונות של המשחק במצב מרובה משתתפים, נראה לי שלא נפסיד כלום מדיון בגרסה ל-2 משתתפים, אז קדימה. לצורך העניין נניח שקבוצת הבוחרים הליברליים מתחלקת ל-2, וכל חלק בוחר כגוש להצביע "קנ" או להצביע "לא". אם שתי הקבוצות בוחרות "לא", שתיהן מרוויחות פרס ניחומים: היכולת להצביע לרע במיעוטו. אם קבוצה אחת מצביעה "קנ" והשניה "לא", אז רק קבוצה אחת מקבלת פרס ניחומים (וכאן השוני מהדילמה המקורית, שבה הקבוצה שמצביעה "לא" היתה מקבלת פרס גבוה יותר). הקבוצה השנייה מפסידה הכל. אם שתי הקבוצות מצביעות "קנ", שתיהן מקבלות את הפרס המלא – ליברלים בוועדת הכספים. להמשיך לקרוא

יאיר לפיד בכפר חיים – סיכום

חזרתי עכשיו מאספת בחירות של יאיר לפיד, בבית העם של כפר חיים (בעמק חפר, צפונית לאבן-יהודה). אחרי שאתמול כתבתי שהחברה האזרחית צריכה לקחת על עצמה חלק מתפקידי העיתונות, הרגשתי שאני צריך לקיים נאה את מה שנאה דרשתי, אז לקחתי איתי כמה כרטיסיות ועט, רשמתי כמה דברים תוך-כדי, ואפילו שאלתי אותו שאלה בשבילכם. כדי שמשחק העיתונאות ייראה אמין, נתחיל מהעובדות ונשמור את הפרשנות לאחר-כך, ולמען הגילוי הנאות רק אזכיר שבעבר ביקרתי את לפיד, וגם הגנתי עליו ותמכתי בו. להמשיך לקרוא