לטפש את החכמים כדי להחכים את הטפשים

meadow-spring-flowers-flower-meadow-nature-1517587פגשתי בעבר, בעיקר בהפגנות סטודנטים, אנשים עם דעות קיצוניות ששינו דעתם במהירות מפתיעה לאחר שיחה קצרה עם מתנגד, אפילו מתון, אך מנומק. ההפכפכים האלו פשוט החזיקו בדעה היחידה שנחשפו אליה באמת, בין אם מחוסר הזדמנות או מהמנעות פסיכולוגית. ידע משמעותי וחזק מגיע מחשיפה למגוון דעות ושקילתן הרציונלית זו לצד זו, הוא מגיע מנסיון מכוון להתמודד עם הדיסוננס הקוגניטיבי, ולא לברוח ממנו. לכן אני משתדל לטפח בקפידה את השונות הרעיונית בגינה שלי, לקרוא דעות מכל הסוגים ולהתמודד גם עם רעיונות שמעוררים בי התנגדות.

היום קראתי טיעון בזכות חופש הביטוי שאומר שהשתקה של מישהו אחר היא לא רק פגיעה במושתק, אלא גם פגיעה באנשים כמוני. זה לא רק שלמושתק יש זכות להביע את דעתו – גם לי יש זכות להשתמש בדעה שלו – כדי ללמוד כל אמת שיש בה, ואפילו יותר חשוב – כדי ללמוד מהטעויות שלה. הרי אומרים שהמדע מתקדם מטעות לטעות, ולכן חשוב לקרוא את קרל מרקס ממש כפי שחשוב ללמוד את לודוויג פון מיזס. אבל הרי לא כולם כמוני, ויש מי שיטען לכן שיש כאן פתח להשתקה "נאורה". אם תרצו, להטיל מס פרוגרסיבי על המאמץ האינטלקטואלי שלי ולפגוע בו על מנת "לעזור לחלשים". הטיעון הזה מפחיד אותי, ולכן זה הזמן להציג אותו ולהתמודד עמו. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

ממה מורכבת טפשות?

cat_roomba

כתבתי פעם סדרה של פוסטים בנושא "האם כולם טפשים". הרעיון היה להראות שיש הבדל בין היכולת של אנשים לנהל את החיים שלהם לבין היכולת שלהם לנהל חיים של אחרים, ושלכן דעות פטרוניות הן לרוב שגויות ודעות אינדיווידואליסטיות הן לרוב נכונות. ציירתי גרף איכותי של "התפלגות הטפשות", אבל כמובן שלא יכלתי למצוא שום דבר כמותי. איך בכלל אפשר לכמת טפשות?

בדיוק על השאלה הזו אני חושב הרבה בזמן האחרון, תוך כדי עבודה על מאמר מדעי במכניקת זורמים. מה הקשר בין זרימה לטפשות? אין קשר. אבל יש כלים חשיבתיים שאני מפעיל בתחום אחד ושאולי יעזרו בתחום אחר. המפתח הוא מעבר מאלמנט קטן למערכת שמורכבת ממנו, והשימוש בכלים סטטיסטיים כדי לתאר התפלגויות ומתאמים, ולנסות ללמוד מהקשרים בין משתנים אקראיים המתארים את הפרט על ההתנהגות של המערכת כולה. להמשיך לקרוא

כל המהומה הזו סביב רציונליות

לא ממש נדיר היום לראות מישהו קורא ברחוב או באוטובוס את "לא רציונלי, ולא במקרה". יש הרבה מחקר על "אי-רציונליות", לפי הגדרה מסויימת של רציונליות, ואף זוכי פרס נובל בתחום. התרגום של זה למישור הפוליטי הוא קצת מוזר. תורת הכלכלה פיתחה במשך זמן רב תאוריות, כלים ותחזיות המבוססות על ההנחה שהאדם רציונלי. ה"חברתיים", שמניחים שכל הכלכלנים הם קפיטליסטים מפני שהם מבינים שכסף לא גדל על עצים, שמחים עד אין-קץ למצוא פגם בתורת הכלכלה, כי אז הם יכולים ליישם את הפגם הלוגי שנשמע בערך כך: "כמה כלכלנים טועים, כל הכלכלנים קפיטליסטים, לכן הקפיטליזם מוטעה." עוד מסקנה מעניינת של החברתיים היא "אנשים לא רציונליים, לכן הם לא יודעים מה טוב בשבילם, לכן מישהו צריך לנהל אותם".

הליברלים, מצידם, גם מוזרים. למרות שהם יודעים שהכלכלנים בארץ הם במידה רבה תומכי קיינס, שמספק את הרציונליזציה העיקרית להרחבה "חברתית", עדיין אתה רואה אותם יוצאים בשצף-קצף להגנת הרציונליות כפי שהשתקפה בכלכלה עד לא מזמן, מכיוון שהם רוצים לתמוך בהיקש ההפוך: "האדם כן רציונלי, לכן הוא יודע מה טוב בשבילו, לכן לא צריך לנהל אותו." וזה בנפרד מהשאלה המתבקשת, למה בכלל צריך להיות אכפת לאלו שיודעים מה טוב בשבילם מאלו שלא יודעים. הבעיה אצל שני הצדדים היא שהם מניחים שרק הרציונליות יכולה להגיד לאדם איך לפעול. האמת היא שהרציונליות חשובה, אבל היא לא עובדת לבד. להמשיך לקרוא

הולך וגובר הדור

היה לי השבוע דיון עם חבר על השאלה העתיקה, האם הולך ופוחת הדור. זו שאלה ענקית כמובן, וכוללת בתוכה הרבה עניינים שגם אם הם מדידים, מעט אנשים ממש מדדו אותם. ההכרעה, לכן, היא עניין של פסימיזם מול אופטימיזם. הדעה שלי היא הדעה האופטימית, לפיה הדור לא פוחת, ואולי אפילו גובר: הדור שלנו איכותי יותר מדור הורינו, והדור הבא אולי יהיה איכותי יותר מאתנו. השאלה שלי היא האם האופטימיזם שלי הוא רגשי בלבד, או שזהו אופטימיזם רציונלי, שיש לו מגמות חיוביות להסתמך עליהן.

אבל קודם, מהי איכות? אני אשתמש בשיטה שהצגתי כשדנתי בשאלה "האם כולם טפשים?" – אני אחלק את האיכות לשלושה תחומים: ידע, כלים מנטליים ומוטיבציה. שלושת התחומים האלה אמורים להצטרף לאנשים שהם, במינוח הצופי, "חברים מועילים בחברה"; כלומר, אנשים שלפחות נושאים את משקלם האישי במקום להתמך, ומעבר לזה עוסקים בפעילות שמוסיפה ערך לחברה – בין אם זה יזמות עסקית, יצירה אמנותית המדברת לקהל, או סקרנות מדעית ויכולת המצאה טכנולוגית. להמשיך לקרוא

רחב השכל משמים

תרגום שלי לשיר אהוב עלי של אמילי דיקינסון, The brain is wider than the sky. ניסיתי לשמר את המשקל המקורי, וזה חייב אותי לקצת מליציות. להנאתכם!

רחב השכל משמים:
אם ינוחו צד אל צד,
האחד את השני יכיל,
קליל, ואותך מלבד.

עמוק השכל מִנִי ים:
החזק בם תְכול אל תכלת,
האחד את השני יספוג,
כדלי או כמגבת.

שוקל השכל שֶקֶל-אֶל:
אם אותם תשקול,
יבדלו הם, אם בכלל,
כהברה מקול.

עשרים פאונד וששה פני

הפוסט הזה הוא האחרון בסדרה של פוסטים שבהם שאלתי את עצמי אם אכן כולם טפשים כמו שגורסת הדעה הכללית, או שמא לרוב האנשים יש לפחות את החכמה המינימלית הדרושה כדי לנהל את חייהם יותר טוב משאחרים היו מנהלים להם את החיים. שמרתי אותו לסוף כי ידעתי שהוא יהיה לי הכי קשה: הבטחתי שאקדיש אותו לתופעת האוברדרפט ולמשמעות שלה לעניין הטפשות שבו אנו עוסקים. להמשיך לקרוא

הנבון, החכם והבּוֹר

בפוסט הקודם התחלתי סדרה שמטרתה לערער על הדעה הרווחת שכולם טפשים. מי שלא קרא, אני ממליץ לפחות לעבור על הגרפים כדי לדעת על מה אנחנו מדברים. בכל אופן, הבטחתי אז שהפוסט הבא בסדרה יוקדש לשאלת הקשר בין חכמה להשכלה, ועכשיו הגיע הזמן לקיים.

 יש דעה רווחת לפיה אדם משכיל יותר הוא גם חכם יותר, והוא יכול לנהל את חייו טוב יותר מאדם לא משכיל – וגם חיים של אחרים. הדעה הזו מייחסת להשכלה ערך גבוה בפני עצמה, בלי לשאול איזה שימוש נעשה בהשכלה הזו. מאפיינים עיקריים של המחזיקים בדעה זו הם שיפוט אדם לפי הציונים שלו במקום לפי היכולות שלו, או לפי ההשכלה הפורמלית שלו במקום לפי הניסיון שלו. כמובן שהדעה הזו מובילה לפעמים לטעויות מביכות, ויש לי סיפור שמדגים זאת יפה (הפרטים כמובן שונו במקצת כדי לא להסגיר אף גורם שנוגע לעניין). להמשיך לקרוא

אחת ולתמיד: האם כולם טפשים?

ברבות מהשיחות שאני מנהל לאחרונה אני נתקל פחות או יותר באותו מכשול מעצבן, והגיע הזמן לתקוף אותו בצורה מסודרת ולהפטר ממנו אחת ולתמיד. בשיחות האלה אני בד"כ טוען, כמו שטענתי גם מעל במה זו (בצורה כללית ובמקרים פרטיים), שאנשים מסוגלים, פחות או יותר, לנהל את חייהם בצורה חכמה, לדאוג לאינטרסים שלהם ושל הסביבה הקרובה שלהם ולהשיג תוצאות סבירות. מנגד, גם אם לא במילים אלו, אני מתמודד באופן תדיר עם החשיבה לפיה רוב האנשים די טפשים בעצם, צריכים שיגידו להם מה לעשות בהיבטים נרחבים של חייהם, ושרק ניהול מרכזי הוא חכם מספיק לעשות זאת.

את שתי הגישות אפשר לראות בגרפים האיכותיים הבאים. הגרף הזה מבטא את הגישה שלי:

והגרף הזה את הגישה של בני שיחי:

ראשית, למען לא אחשד שאני קנטרני במכוון או שאני מציב אנשי קש שיהיה לי קל להפריך, אני מוכרח לדווח שדיברתי עם אנשים גם על תכונות הגרף הזה עצמו: איפה הממוצע, מה הפילוג וכו'. להמשיך לקרוא