מפלגות מרכז נוטות להיעלם תוך קדנציה או שתיים, אחרי שהשיגו משהו ממצען (כמו שינוי) או בלי כלום בכלל. האפקט 
הידוע הזה היה צפוי למנוע מלא מעט אנשים להצביע ללפיד בבחירות האלו, אבל לאור התוצאות לא ברור מה היתה ההשפעה האמיתית שלו. אבל בבחירות הבאות, או אלו שאחריהן, "יש עתיד" עלולה לעבור את אותו תהליך: דילול המסר, פניה לכיוונים לא ברורים, חוסר הישגים, רשימה לא מוצלחת, אולי איזה פרשיית שחיתות בינונית – והופ, צוללים אל מתחת לאחוז החסימה. כדי לחסן את עצמה ממקרה כזה, "יש עתיד" חייבת לשריין לעצמה לפחות כמה מנדטים של הצבעה אידאולוגית. אבל… איזה אידאולוגיה? להרבה אנשים לא ברור אם ללפיד יש בכלל משהו כזה.
בכל הסקרים לפני הבחירות, בסופו של דבר סיכום התוצאות הוצג לפי גושים: גוש הימין-חרדים, מול גוש השמאל-מרכז. למעשה, המילים "ימין" ו"שמאל" נמצאות בחלוקה הזו רק מסיבות היסטוריות, וכפי שנהיה ברור בדיוני הרכבת הקואליציה, כמעט ואין סיכוי שהכנסת הבאה תסתדר לפי הגושים האהובים על הסוקרים, אולי רק כי הם בערך מוכרים. אחרי שבוטלה שיטת הבחירה הישירה, חשבתי שהגושים יחזרו לקדמותם: ליכוד ועבודה גדולות, ועוד כמה מפלגות קטנות מכל גוש מסורתי. זה לא קרה, מה שבעיני מוכיח שהגושים השתנו, והם כבר לא הגושים המסורתיים. ובעצם, מראש הגושים האלו לא היו רלוונטיים. להמשיך לקרוא
תפרים 