אני במדע

במהלך הכתיבה של מאמר או תזה, הרבה דברים נשארים על רצפת חדר העריכה. בין השאר, המנחה שלי דואג לסנן ניסוחים לא מתאימים מסיבות שונות. למשל, כתיבה מדעית צריכה להיות עניינית, אז אין מקום למשחקי מילים שבדרך כלל יש בכתבות עיתונאיות. אז בכלל לא התלוננתי כשהמנחה שלי חתך לי ממאמר את משפט הפתיחה Solar energy is seeing its day in the sun. גם למדתי במשך הזמן שאפשר, בשיטה הסובייטית, להכניס קצת חיוך לכתיבה מדעית – בזהירות רבה. בתזה שאני הולך להגיש בקרוב, למשל, חוזר על עצמו המונח "דרקון ההומוגניות", שכנראה הצלחתי להכניס בטענה שהגרף הרלוונטי דומה לדרקון סיני. וכולם מכירים את שיטת ראשי התיבות שנתפרים במיוחד כדי לאיית מילה מיוחדת (כמו ראשי תיבות רקורסיביים או סתם משהו כמו LiMoNAED כשם לקולט שמש).

עם דבר אחד שנחתך תדיר עוד לא השלמתי, והוא השימוש בגוף ראשון. לכתוב צרופים כמו "אני בדקתי, אני עשיתי, אנחנו ממליצים" – זה כנראה פשוט לא מקובל. אבל אם הייתי רוצה לעשות מה שמקובל, הייתי הולך לעבוד בתעשיית האופנה או המוזיקה. אני נמצא במדע כדי לעשות לא את מה שמקובל, אלא את מה שנכון. אז יצאתי לבדוק מה מקור הנוהג הזה של ביטול העצמי: למה אוסבורן ריינולדס, מהאבות המייסדים של מכניקת הזורמים, השתמש בגוף ראשון בכל המאמרים שלו, אבל לי אסור? להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת