קידוש לבנה (סיפור)

[זה הולך להיות הראשון בסדרה של כמה פוסטים שקשורים למערכת המשפט, כפי הנראה. לא ישירות במקרה הזה אבל בכל זאת. פורסם לראשונה באסופה "היה יהיה 2015" של האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטזיה]

הערפל שכיסה את הדרך העניק לשמעון ביטחון, לראשונה מאז יצא לדרכו. לא מפני כנופיות השודדים, אלו לא ימצאו שלל במשעול המפותל הזה, הזרוע שברי אספלט שחורים, שרידי הדרכים הקדמוניות. אך מסע יכול להגמר ברע גם אם הוא מגיע ליעדו, והערפל הבטיח לשמעון שמטרתו בהישג יד. שמעון פסע בשקט של הלילה הלח, ראשו מורכן אל הצמחייה העבה שבין שברי האספלט, שהייתה הדבר היחיד שיכול היה לראות מבעד לערפל. חרמש הירח הדק לא נראה כעת, והסנהדרין בוודאי יזדקקו לעדותו על הירח בשמים הפתוחים של ראשית הערב כדי לקדש את החודש.

סביבו, במהלך כל הטיפוס הלילי, ראה חורבות. בחלקן, מי יודע, אולי ישן רועה עם עדרו. אבל אם כן, דבר אינו מעיד על נוכחותו. מי שיצא את נסיכות השפלה, סרה ממנו הגנת הנסיך, ורק השקט היה אלופו. איש לא רצה לפגוש באחר על הדרך. וממילא, הגנת הנסיך הייתה הפכפכה, ומושבו של שמעון למד זאת בדם ואש. רק אתמול עוד ישב על חורבות ביתו, מביט באש העולה מפרדסו, ומקשיב לדעיכתו של קול ענות הגבורה של צבא הנסיך בשובם מדיכוי חשש למרידה, ובידיהם שלל רב. בוודאי הם עוד יושבים סביב השולחן במצודת לוד וחוגגים.

הוא ישב שם שעות. רק כשהשמש החלה לשקוע קם ופסע, צעד אחר צעד, ללא מטרה מסוימת. לאחר זמן מה הגיע, כמו בכל יום בשעה זו, לבית הכנסת. הדלת התנדנדה כשעבר בה, תלויה על ציר אחד, שבורה. הוא עבר בין שורות מושבי העץ, אדיש להד פסיעותיו. כשעבר את הבמה, הבחין בדמות קשיש עטוף בטלית. הקשיש חבק בידו ספר תורה קטן והתנדנד קלות על מושבו. מעליו נפער ארון קודש ריק, מערומיו נגלים מבעד לפרוכת קרועה.
להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

אופציית השגשוג של ס'ותלאם

tufvoyaging

הרבה לפני שג'ורג' ר.ר. מרטין הרג דמויות על המשקל בסדרת "שיר של אש וקרח", הוא היה סופר מדע בדיוני עם חיבה לשמות שאף אחד לא יודע איך לבטא. אחד מספריו, מסעות טאף, הוא אוסף סיפורים שגיבורם* טאף הצליח להשתלט על ספינת-חלל נטושה שיועדה למלחמה ביולוגית נגד הה'רואונים ולהביא אותה לתיקונים בס'ותלאם. "התיבה", כפי שנקראת הספינה, מצויידת ביכולות הנדסה גנטית מתקדמות. טאף, המכריז על עצמו "מהנדס אקולוגיה", משתמש בה כדי להתערב בבעיות של ס'ותלאם באופן הרסני, על גבול הג'נוסייד.

הבעיות של ס'ותלאם הן מהסוג שכתבתי עליו כמה פעמים בבלוג ובמקומות אחרים (דה-מרקר): מלכודת מאלתוסיאנית. הס'ותלאמיים מתרבים ללא הגבלה, הכוכב שלהם סופי, והטכנולוגיה לא מתפתחת מספיק מהר כדי לאפשר לסות'לאמים למנוע רעב המוני בתוך שנים ספורות. אפילו השם ס'ותלאם הוא אנאגראמה של מאלתוס.

בספר יש רק שני פתרונות אפשריים: לדחות את הקץ עוד קצת ע"י שורה של פתרונות עם תועלת שולית פוחתת; ולהגביל את קצב ההתרבות באופן כפוי, האופציה שנבחרת בסוף אחרי שכמעט ומוצו הפתרונות הטכנולוגיים. למרבה הצער לא נשקלה בכלל אופצייה שלישית: ס'ותלאם משגשגת החיה בשלום עם עצמה ושכניה, הבוחרת באופן חופשי את קצב ההתרבות ומאפשרת לטכנולוגיה להתקדם בהתאם. בפוסט הזה ברצוני להראות שהיא אפשרית, ולהמשיך בכך קו שהתחלתי בדיון על הספר אתמול במועדון הקריאה של האגודה למד"ב ופנטזיה.   להמשיך לקרוא

האקשן של אתמול הוא הדרמה של היום

robocop

כל אחד יכול לראות שהמחשב שיש לו היום מהיר פי אלף מהמחשב שהיה לו לפני כמה שנים, שהטלפון שלו עושה דברים שהוא לא חלם עליהם, שהרכבת שלו עוצרת יותר בשקט ושהמכונית שלו צורכת פחות דלק. קדמה טכנולוגית היא הכי ברורה כשהיא משפיעה ישירות על הדברים שאנחנו נוגעים בהם. אבל יש גם קדמה לא טכנולוגית, שמתבטאת בפסיכולוגיה שלנו ובאופן בו אנחנו יכולים לגשת לחיים שלנו בכלל, ולתרבות בפרט. שני סרטים מהזמן האחרון מדגימים זאת, בעזרת גישה חדשה לסיפור ישן. להמשיך לקרוא

האשמה של אנדר

ender

הסרט המשחק של אנדר די מגניב, למרות שהוא מזניח את הסוגיות החשובות. אבל עם כל כמה שאפשר להתווכח על איכות התרגום לקולנוע, יש דבר אחד שתורגם בסדר מהספר, והוא היה בעייתי כבר במקור. כשקראתי את הספר לראשונה בתיכון לא שמתי לב אליו במיוחד, אבל כשקראתי חלק מהסדרה לפני כמה שנים, ואת "המשחק של אנדר" שוב באיזור פסח האחרון, הוא הציק לי במיוחד. התגובה של אנדר לסיום המפתיע נועדה לבנות דמות טראגית לשימוש בהמשך הסדרה אולי, אבל היסודות האתיים שלה משקפים יותר את הרקע הנוצרי של המחבר, מאשר את הדרך הנכונה לגשת לשאלות של אתיקה. על מה ולמה – וספויילרים – אחרי הקיפול. להמשיך לקרוא

מסע בין 5 כוכבים

stars

"לצעוד בעוז היכן שרגל אדם לא דרכה" – זו הגדרת המשימה של שלוש מחלליות "אנטרפרייז" שכיכבו עם השנים בסדרה "מסע בין כוכבים" (מעכשיו "סטאר טרק") ובסדרות הבת שלה. בנערותי צפיתי בהן באדיקות – לפחות במה שהביאו לארץ. הציווי לצעוד בעוז מעורר השראה, אבל מוקד המשיכה העיקרי הוא מן הסתם קרבות פייזרים בחלל. לאחרונה חזרתי על העונה הראשונה של "סטאר-טרק: אנטרפרייז", סדרת הבת האחרונה ששודרה, ועל כמה פרקים ראשונים של "וויאג'ר". המסקנה שלי: בכל סדרות הבת של סטאר-טרק, כמעט אף פעם לא קויים המנדט של הסדרה, ורק באחרונה והקצרה מהם (אנטרפרייז, 4 עונות), סוף סוף קוימה ההבטחה.

למי שלא ראה או לא זוכר: "אנטרפרייז" מוקמה על ציר הזמן לפני הסדרה המקורית. וויאג'ר, לעומתה, היא האחרונה כרונולוגית. באחרונה, אחת מספינות החלל המתקדמות ביותר של "הפדרציה" (זה ארה"ב בחלל, כן?) מושלכת לצד השני של הגלקסיה וצריכה לנסות לחזור הביתה. בראשונה, הספינה הניסיונית "אנטרפרייז" עוזבת את המעגן בחפזה, כשחצי מהמערכות שלה לא עובדות, חמושה בקושי בכמה טורפדות עלובות, עם טכנולוגיה נחותה ביחס לכמעט כל שחקן אחר בגלקסיה, בלי טלפורטרים ובלי תרגום אוטומטי לאנגלית. כבר מכל זה אפשר להבין למי יש יותר סיכוי "לצעוד בעוז". להמשיך לקרוא

מלבד זאת אני סבור שיש להחריב את קרתגו

לקראת האירוע שהתנדבתי להנחות בכנס "עולמות" הבא עלינו לטובה, חזרתי אל "לקראת המוסד" מאת אייזק אסימוב. בפעמים הראשונות שקראתי אותו, הספר ריגש אותי במיוחד – בעיקר בשיאו, כשסלדון "העורב" נשאר ללא מימון, ללא אהדת הקהל, ללא משפחתו וללא בריאותו, ומנסה תוך ייאוש גובר להגשים את תוכניתו לבנות את "המוסד" שימשיך את הציוויליזציה אחרי התפרקות האימפריה הגלקטית, ואת "המוסד האחר", משטרת מחשבות שמטרתה לאכוף את התכנון הריכוזי של הפסיכוהיסטוריה, תורת חיזוי העתיד שסלדון פיתח.

בקריאה החוזרת גיליתי שכל זה כבר לא מרגש אותי כל כך. חלק מזה בוודאי נובע מכך שהפעם האחרונה שקראתי את הספר היתה בתיכון. חלק מזה, במיוחד ברגעי השיא, בוודאי קשור להכרה המאוחרת שהארי סלדון, גיבור הספר (וקודמו, "בטרם המוסד"), הוא בעצם עוד אחד מהמניאקים שמרוב דאגה לאנושות לא נרתעים מפגיעה באנשים. אבל משהו בקריאה הציק לי עוד מהתחלה – וזה עצם הקביעה שהאימפריה היא כוח חיובי ביקום ושצריך להלחם בהתפוררותה כדי למנוע התדרדרות לעידן חושך גלקטי. אבל התהליך שאסימוב מציע הוא לא מופרך מעיקרו: כל סדרת המוסד מבוססת על "דעיכתה ונפילתה של האימפריה הרומית", מאת גיבון. אז התחלתי לשאול את עצמי אם האימפריה הרומית עצמה היתה דבר טוב, במיוחד בהתחשב במה שבא אחריה. להמשיך לקרוא

יוכרז מאדים כאזור סחר חופשי לאלתר!

לכבוד השיגור של Curiosity למאדים, מאט רידלי מהרהר על מה נמצא שם, ובדרך מזכיר את ההתארגנות המוסדית העולמית לקראת פגישה עם חייזרים. מסתבר, למשל, שיש פרוטוקול לעניין מענה למסר חייזרי, ושהוא דורש הסכמה כלל-עולמית רחבה על התשובה. להמשיך לקרוא

שובה של מתכת רירדן

לפני הרבה זמן בגלקסיה רחוקה רחוקה, חיו הרבה אנשים שמדע בדיוני בשבילם היה חלליות שיורות קרני לייזר אחת על השנייה, חייזרים שדומים להפליא לבני אדם ושדות-כוח. אבל מי שבאמת אוהב מדע בדיוני יודע שזה בסך הכל כלי עלילתי: בואו נשנה משהו קטן ונראה מה זה עושה. כך למשל מצאנו מדע בדיוני במקום הכי לא צפוי: הספר "מרד הנפילים" של איין ראנד, שבכלל עוסק ביחס שבין החברה לממציאים והיזמים שבה. אחד האלמנטים החשובים בעלילה הוא "מתכת רירדן", מתכת שמעולם לא התקיימה. להמשיך לקרוא