כולנו שמענו בבית ספר את האמירה שבמדינה חופשית, מותר לך לעשות מה שאתה רוצה, כל עוד אתה לא פוגע באחרים. חייבים כמובן גם לחשוב על ההיפך: אם אתה פוגע באחרים, לפי תורה זו, מותר לפגוע בך. לכל הפחות, במידה שמספיקה כדי למנוע את הפגיעה באחרים. עם הצד ההפוך הזה יש בעיה מסויימת. הבעיה היא שבכל אמונה או אידאולוגיה, יש כאלה שרוצים להרגיש שייכים ובכל זאת לעשות מה שבא להם, אז הם מחפשים חורים בחוק. ובאמירה הזו יש חור גדול: מה פירוש "פוגע באחרים"?
להמשיך לקרוא
ביום השנה השני לרצח רבין, ירדנו מהאוטובוס עם שלט גדול ומאיר עיניים: "שכב"ג* בן יהודה מתנגד לאופי הפוליטי של העצרת". אחרי פחות מעשר דקות גלגלנו יפה את השלט והצנענו את קיומו. לא שפחדנו שיעשו לנו משהו, בכל זאת עצרת שמאל, אבל התגובות מסביב ניקבו בנו חורים בלי לגעת בנו. אני זוכר את האב שאמר לבנו "עכשיו אני שמח שאתה לא בצופים". כך למדנו לקח חשוב: לכל דבר זמן, ועת לכל חפץ תחת השמים. ויותר מזה: יש דרכים שונות לומר את דעתך, ולא תמיד הדרך הכי "לפנים" היא זו שתשכנע הכי הרבה אנשים.
זה לא היה הלקח האחרון. בתור נער סגנון הוויכוח שלי היה הסגנון הידוע של לנסות להעביר לצד השני כמה הוא טיפש (כן, אני יודע ממי למדתי את זה, אבל זה לא לעכשיו). נגמלתי מכך רק כשבשבועות הראשונים של שנת השירות שלי הצלחתי להעליב אחת מחברותי לקומונה עד עמקי נשמתה, והפעם לא היה לי לאן ללכת כדי לא לראות את זה, והיה לי אכפת מדי. השבוע האחרון סיפק לי הזדמנות נוספת לחשוב על סגנונות הדיון ועל המזל הגדול שלי, שאת הטעויות שלי עשיתי מוקדם. להמשיך לקרוא
תפרים 