פעולה אנושית (18-20): מחזור הגאות והשפל

השוק עובר מחזורים של צמיחה, התרחבות ושגשוג, הנגמרים בקריסה, מיתון ונסיגה. זו תופעה ידועה וכלכלנים רבים ניסו להסביר אותה. בפרקים הנוכחיים של הסקירה, מיזס מציע את התאוריה שלו על המחזורים האלו – מה גורם להם, מה משפיע על האורך שלהם, והאם ניתן להמנע מהם. מעצם השאלות האלו אנחנו מבינים שהמילה "מחזור" היא מטעה במידת מה. אין כאן גל סינוס יפה ומסודר, עם זמן מחזור קבוע שעולה ויורד, אלא יש סדרה עולה ויורדת, שלא ניתן למצוא בה סדר סטטיסטי כלשהו (למרות ניסיונות מרובים). לכן אין מנוס מלהבין את התנאים הבסיסיים שגורמים ליצירת מחזור גאות ושפל.

ההסבר של מיזס עובר דרך שלושה חלקים שיהיו גם כותרות הסקירה שלי: מהו הון, כיצד ההון יוצר ריבית, וכיצד הרחבת אשראי ממשלתית מתערבת בתהליך בצורה היוצרת הצטברות של השקעות רעות, שכשהן עוברות נקודה קריטית כלשהי, הן גורמות לקריסה הבלתי נמנעת. כך מביא אותנו מיזס להבנה המאוד לא אינטואיטיבית: במחזור הגאות והשפל, החלק שצריך להפחיד אותנו הוא דווקא הגאות, כשהיא מונעת מכסף זול שהממשלה המציאה. הפשילו שרוולים ונתחיל להבין למה. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

המלחמה הבין-דורית תהיה אידאולוגית

generation_gap

אבטלת הצעירים בעולם המפותח היא דו-ספרתית, במדינות מסויימות מעל 20%, והרבה מעל האבטלה הכללית, שגם היא לא מעטה. רק מכך אפשר לשער שמשהו חייב לקרות. שהמגזר הצעיר ייצטרך להאבק על מקומו. יש כאן חידוש כלשהו: תמיד דיברו איתנו בבית-ספר על פער הדורות, ועל איך נראה שההורים שלנו לא מבינים אותנו אבל לפחות הם רוצים את טובתנו. התהליכים באירופה וארה"ב פונים החוצה מהסיפור הזה. שם נראה שהצעירים מתחילים להבין שהסבל שלהם הוא אך ביטוי של מערכת שמוטה מראש נגדם. כלומר, לא בכוונה נגדם, אלא בתור המשקולת הנגדית לכך שהיא מוטה לטובת הדורות הקודמים. המסקנה שהצעירים מסיקים מכך היא גם שונה מהסיפור הרגיל, מכיוון שנדמה שבמקום "אל תסדרו אותם, סדרו אותנו", המסר שהכי מדבר לצעירים הוא "אל תסדרו אף אחד". להמשיך לקרוא

הולך וגובר הדור

היה לי השבוע דיון עם חבר על השאלה העתיקה, האם הולך ופוחת הדור. זו שאלה ענקית כמובן, וכוללת בתוכה הרבה עניינים שגם אם הם מדידים, מעט אנשים ממש מדדו אותם. ההכרעה, לכן, היא עניין של פסימיזם מול אופטימיזם. הדעה שלי היא הדעה האופטימית, לפיה הדור לא פוחת, ואולי אפילו גובר: הדור שלנו איכותי יותר מדור הורינו, והדור הבא אולי יהיה איכותי יותר מאתנו. השאלה שלי היא האם האופטימיזם שלי הוא רגשי בלבד, או שזהו אופטימיזם רציונלי, שיש לו מגמות חיוביות להסתמך עליהן.

אבל קודם, מהי איכות? אני אשתמש בשיטה שהצגתי כשדנתי בשאלה "האם כולם טפשים?" – אני אחלק את האיכות לשלושה תחומים: ידע, כלים מנטליים ומוטיבציה. שלושת התחומים האלה אמורים להצטרף לאנשים שהם, במינוח הצופי, "חברים מועילים בחברה"; כלומר, אנשים שלפחות נושאים את משקלם האישי במקום להתמך, ומעבר לזה עוסקים בפעילות שמוסיפה ערך לחברה – בין אם זה יזמות עסקית, יצירה אמנותית המדברת לקהל, או סקרנות מדעית ויכולת המצאה טכנולוגית. להמשיך לקרוא

הסְפָר האחרון

בפתחו של העידן המודרני ועם צאת הרנסאנס, אירופה היתה עסוקה בהגירה. העולם החדש יושב במרץ על ידי מהגרים מכל אירופה, ובמיוחד ספרדים, הולנדים, צרפתים ובריטים. למה כל אלה עזבו את חייהם המוכרים באירופה ושטו אל ארץ לא-נודעת (מסע שבאותם ימים היה בעצמו לא-נודע)? כל מי שתשאל יציע סיבות אחרות. דיסני, למשל, הציעה לנו "תהילה, אלוהים, זהב וחברת ווירג'יניה".

מתוך אלה, אין ספק שזהב ורווח כלכלי היו מניע עיקרי. הספרדים החריבו את כל דרום אמריקה על תרבויותיה עבור זהב. אלוהים בא אחר-כך, והמוני ילידים שילמו על כך בחייהם או בסבל, עינוי ורדיפה. גם התנועה מערבה מהקולוניות הבריטיות נבעה מהבטחה לשטחים ריקים, הזדמנויות חדשות ולפחות במקרה של קליפורניה – זהב. גם אני חשבתי בעיקר על הגורם הזה כשכתבתי בפעם האחרונה על יישוב האוקיאנוסים, וציינתי את ההזדמנויות הכלכליות שייתכן שנפתחות שם בחקלאות ימית, קדיחת גז וחוות רוח למשל. אבל מסתבר שכמו ביישוב אמריקה, יש עוד גורם אחד חשוב שפספסתי. להמשיך לקרוא

שובה של מתכת רירדן

לפני הרבה זמן בגלקסיה רחוקה רחוקה, חיו הרבה אנשים שמדע בדיוני בשבילם היה חלליות שיורות קרני לייזר אחת על השנייה, חייזרים שדומים להפליא לבני אדם ושדות-כוח. אבל מי שבאמת אוהב מדע בדיוני יודע שזה בסך הכל כלי עלילתי: בואו נשנה משהו קטן ונראה מה זה עושה. כך למשל מצאנו מדע בדיוני במקום הכי לא צפוי: הספר "מרד הנפילים" של איין ראנד, שבכלל עוסק ביחס שבין החברה לממציאים והיזמים שבה. אחד האלמנטים החשובים בעלילה הוא "מתכת רירדן", מתכת שמעולם לא התקיימה. להמשיך לקרוא

הכוס שלושת-רבעי מלאה

הם הרגו אותה! לאאאא!

כמה קופי אדם צדו זברה. ישבו רגע בצד, תפס כל אחד שתי אבנים ודפק אותן אחת בשניה עד שקיבל סכין, שאיתו יכל לחתוך את הבשר. כל אחד מהם קיבל את אותה סכין, וכל אחד מהם ידע איך להכין אותה. ממש כמו שימפנזות שמשתמשות במקלות לציד טרמיטים או אורנג-אוטנגים שמשתמשים בכלים כדי לפתוח את הקליפה של פרות מסויימים. הסיפור הזה חזר על עצמו במשך מאות אלפי שנים, ללא שינוי – לא בקופים, לא בזברות וגם לא בסכין.

למי שרגיל להתפתחות טכנולוגית הולכת ומואצת, זה נראה מוזר. מאות אלפי שנים ושום רעיון חדש? שום עיצוב חדש? המוזרות הזו עומדת בפתחו של טיול קטן בפרהיסטוריה שמכין לנו מאט רידלי בספר "האופטימיסט הרציונלי". בנקודה זו, הוא אומר, עוד לא היה האדם המוכר לנו היום. כשבא האדם הנבון (ההומו סאפיינס), הוא בא ביחד עם (כך אומרות העדויות הארכאולוגיות) פריחה חסרת-תקדים בעיצובים של סכינים, תכשיטים וכלי דיג וציד אחרים. אבל בניגוד לקופים מהסיפור הקודם, כאן בא שכלול: לא כל אחד ידע להכין כל כלי; במקום זאת, אנחנו רואים ברשומה הארכאולוגית עדויות לצמיחה של סחר-חליפין רחב-היקף וארוך-טווח במיוחד. סכיני אובסידיאן שעשו מאות קילומטרים מכור מחצבתם והוחלפו, למשל, בצדפות וכלים ממקור ימי, שעשו את מאות הקילומטרים בכיוון ההפוך מחוף הים לפנים היבשת. להמשיך לקרוא

החזירו לנו את הראליזם!

גמרתי לקרוא את The Rational Optimist, של מאט רידלי. סקירה רצינית תבוא בקרוב, אבל בינתיים הספר הזכיר לי את המאמר הזה, שכתבתי כשהייתי בן 18 ופורסם בעיתון של גרעין "תמורה". מסתבר שירידה מהגולן היתה נושא רלוונטי. היום הייתי כותב את זה בשתי פסקאות ומוותר על הכוס הבנאלית, אבל נו, הייתי בן 18. סוף שבוע נעים!

דמיינו כוס. גובה הכוס הוא כ20 ס"מ, וגובה המים בכוס הוא כ10 ס"מ. הכוס חצי ריקה או חצי מלאה? התשובה לשאלה הזאת שמה אתכם באחת משתי קטגוריות כלליות: אם הכוס חצי ריקה, כנראה שאתם פסימיסטים. אם הכוס חצי מלאה, כנראה שאתם אופטימיסטים (יופי לכם). להמשיך לקרוא

שיכון לדגים צעירים

מה הדבר הבא בפוליטיקה הבינלאומית? העליה של סין ומזרח אסיה מול שקיעת ארה"ב? לא, זה כבר קורה. גל דמוקרטיזציה או רדיקליזציה במזרח התיכון? נו, זה רק עוד טוויסט בסיפורים הרגילים של הנפט והטרור. השלמה מפתיעה של אפריקה עם עצמה? מוצר חדש של אפל? מספיק עם הניחושים, כולם בכיוון הלא נכון. עכברי יבשה שכמותכם, הסתכלו מערבה: הסיפור הבא הוא יישוב האוקיינוסים! להמשיך לקרוא