אהבו את הדוכס הטוב!

dune"סביב הדלת עמדו אגנים מעוטרים. לצד כל אגן עמד מתלה מגבות. היה זה הנוהג, הסבירה סוכנת הבית, שאורחים יטבלו ידיהם, ישפכו כמה כוסות מים על הרצפה, ינגבו ידיהם וישליכו את המגבת אל השלולית הגדלה. אחרי האוכל, קבצנים הצטופפו כדי לזכות במים שיכלו לסחוט מהמגבות. – 'המנהג עוצר כאן!' הוא מלמל."

בספר "חולית", הדוכס אטריידס "האציל" מפסיק את הנוהג ומחלק מים לעניים במהלך האוכל, בניגוד להארקונן, השליטים הקודמים. אחרי הכל, הוא שליט חדש והוא רוצה שיאהבו אותו. אפילו בעולם הפאודלי של הספר השליט רוצה את תמיכת הציבור – אך הוא עושה את המינימום כדי לקבל אותה, בעוד שרצונו האמיתי הוא לכרות מהכוכב את כל המשאבים שיוכל, במינימום בעיות. אך כשאפשר להחליף את השליט רק בכוח, אין ממש צורך בהסכמת הנשלטים, אלא רק בהשלמה שלהם עם המצב, ובהרגשה שהשליט מנסה להיטיב עמם.

להמשיך לקרוא

במספר 14 נגמר האשראי

כשלאחר שיקול זהיר החלטתי לתת ליאיר לפיד אשראי, שתי נקודות חיוביות דיברו בעדו בעיקר: שהוא עד היום לא דפק אותי בניגוד למתחריו, ושהוא יצא נגד שביתת הסטודנטים של 2007 בטור שלו בעיתון. ידעתי שעוד נכונו לי הפתעות עד הבחירות, כשאחד-אחד יוכרזו המצטרפים לרשימה. כשהוכרזו, הרשימה נראתה כמו כל דבר אחר שקשור ללפיד: תערובת שחלקה טוב וחלקה פחות טוב. את יעל גרמן למשל אהבתי, ויעקב פרי הוא בתחום האפור מבחינתי. ואז בא הנציג האחד ששינה את התמונה וביטל בהינף יד אחד את שתי הנקודות העיקריות לזכותו של לפיד. בועז טופורובסקי, מס' 14 ברשימה, קיבל מלפיד בקבלנות את התפקיד של להיות מי שכבר דפק אותי, בכך שהנהיג את שביתת הסטודנטים שבה לכאורה לפיד לא תמך. טופורובסקי הוא לא בתחום האפור – הוא כל כך שחור שהוא פולט קרינה לפי חוק סטפן בולצמן. מכיוון שחזרתו לזירה הפוליטית מדירה שינה מעיניי, מילולית (ארבע ורבע לפנות בוקר בזמן שאני כותב זאת), אולי עדיף לנצל את נדודי השינה ולצעוד יחד בין הזכרונות, ולהסביר למה בועז טופורובסקי הוא האנטי-תזה לכל מה שמפלגת "יש עתיד" הבטיחה לייצג.

כמו לא מעט ראשי אגודות סטודנטים, טופורובסקי חיפש לעשות רעש. לפני שעלה נושא ההשכלה הגבוהה לכותרות, פתחה אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב, בראשותו, את השנה בסימן מלחמה בפקידי האוצר. הפגנה, לא חשוב על מה. כשהוכרז על הקמתה של וועדת שוחט לבחינת תקצוב ההשכלה הגבוהה, אני מתאר לעצמי שבאגודה הכריזו על יום חג: הנה, עילה אמיתית למלחמה. בלי לדעת מה יהיו מסקנותיה של הוועדה ותוך סירוב מוחלט להשתתף בדיוניה, טופורובסקי גרר את אגודות הסטודנטים בישראל לשביתה ארוכה של למעלה מ-40 יום. להמשיך לקרוא