אל תתנו להם חוקים

robbery

יש עסק אחד שאני אוהב במיוחד ומבקר בו אחת לחודש. הוא הזול ביותר באזור במה שהוא עושה, נותן את השירות שאני רוצה, ובארבע השנים שאני מכיר אותו לא העלה אפילו פעם אחת את המחיר הזול ממילא שלו. החנות ברחוב ראשי אך בבעלותו, אין לו צורך להתמודד עם שכר-דירה עולה, והוא מעדיף לקוחות פשוטים ועבודה נעימה על לקוחות עשירים ושירות מפונפן. המתחרים שלו מעולם לא אהבו אותו – הם לוקחים עשרות אחוזים יותר על אותו שירות.

אז מה עושים? כלקוחות היינו רוצים לראות אותם מורידים מחירים, או מספקים שרות שמצדיק את המחירים שלהם. אבל כמי שחיים בישראל, אתם הקוראים בוודאי מדמיינים מה הם עשו: הלכו לממשלה. כלומר, כמה בעלי עסקים קטנים מהעיר לא יכולים סתם ללכת לממשלה בשביל שתרביץ למתחרה. רק ההסתדרות והתאחדויות התעשיינים/חקלאים/פרוטקציונרים אחרים מאורגנים מספיק בשביל זה. לכנופיות עוסקים זעירים יש שיטות אחרות.  להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

שוחר החופש לא ישתכנע מהחמצת הנקודה

באמת שהייתי עוזב את זה בשקט אחרי הפעם הראשונה שמישהו העביר לי תמונה עם דגלי ארה"ב ומדינות מערביות אחרות, כתמיכה במינוי שופטים פוליטי "כמו במדינות האלו". אבל כשהיום בבוקר קראתי ב"הארץ" את משה ארנס בעצמו נוקט בעמדה זו, הבנתי שמדובר באסטרטגיה מכוונת שצריך להשיב לה.

ובכן, נתחיל בלהצהיר שאין שום בעיה עם בחירה של שופטים ע"י הרשות המחוקקת והמבצעת – זה לגמרי הגיוני שלנציגי העם תהיה השפעה על הרכב הגוף המפרש את החוקים. במשפט אחד, חסכתי לקורא הימני שלי הרבה וויכוחי סרק. אחרי שטיפלנו בקלות בפרט שולי זה של השיטה הפוליטית, אפשר עכשיו לעבור לתמונה השלמה. להמשיך לקרוא

החברה הפתוחה ובגידת שטייניץ

אחד הדברים שהופכים ספר לטוב הוא שהספר מצליח להפתיע אותך, לגלות לך דברים חדשים או לשנות את השקפת עולמך. הספר "החברה הפתוחה ואוייביה" של קרל פופר נופל בתחום האפור מבחינת חידושים או שינוי ההשקפה שלי, אבל את ההפתעה הוא מספק כבר בהתחלה.

את ההפתעה לא מספק לנו פופר, אלא מי שכתב את ההקדמה למהדורה העברית: יובל שטייניץ, היום שר האוצר. שטייניץ עובר על הרעיונות המרכזיים של פופר, ומסביר מדוע מבחינה פילוסופית חופש הביטוי וחופש הפעולה הם הכרחיים וכל מוסד חברתי שנבנה חייב להגן על חופשים אלו במידת האפשר. מכיוון שהוא לא רק מסכם אלא גם מסביר, אין מנוס מלהסיק ששטייניץ חייב להבין לפרטיה את קריאתו של פופר "למנוע רודנות ולהתנגד לה", ואת ההצדקה לקריאה זו.

זה מפתיע – כי שטייניץ יושב כבר כמה שנים בממשלה שמנסה ומצליחה להעביר חוק אחרי חוק שפוגעים בדיוק בחופשים שעל פני כמה עמודים הוא מסביר לנו את חשיבותם: חוק הנכבה, הוועדה לרדיפת השמאל, חוק החרם, אתם כבר מכירים את הרשימה. גם אם הוא לא מסכים עם החוקים האלו, לא שמענו מכיוונו אפילו ציוץ כנגד. אפילו מרובי ריבלין שמענו, אבל לא מהאיש שכתב את ההקדמה לספר על החברה הפתוחה. להמשיך לקרוא

אז גם אתה תומך בוועדת החקירה?

בימים האחרונים התעוררנו אל כותרות ספק-מוכרות: וועדת חקירה חדשה בישראל. ביג דיל, כאלה כבר היו לנו רבות. אלא שלא מדובר (חלילה, ישמור השם) בוועדה לחקירת מחדל הכרמל, שאולי תסביר לנו איך מיליארדים במשך השנים הופנו לישיבות במקום לכבאיות. מדובר במשהו אחר לגמרי: הפעם הכנסת חוקרת לא את הממשלה, אלא את הציבור.

מסתבר שגם לוועדה הזו יש תומכים רבים. הרבה מאלה שתומכים בוועדה הזו, או לכל הפחות חושבים שאין בה נזק, מזדהים עם המניעים של מקימיה: הם מרגישים שהם מבודדים בעולם, ששיח זכויות האדם הוצא מהקשרו ושישראל נדרשת לעמוד בסטנדרטים שאף אחד בעולם לא נדרש לעמוד בו. האמת היא שגם אני מסוגל להסכים במידה מסויימת עם כל זה; אתוודה כבר עכשיו שבעבר עמדתי באותה הפגנה עם אנשי "אם תרצו", על מנת לקבל בברכה את עו"ד פנינה ברוך-שרביט לאוניברסיטת תל-אביב.

בדיוק מהמקום הזה על המפה הפוליטית הייתי רוצה לפנות לחברי לצד הציוני (איך שלא תגדירו את זה) ולהסביר מדוע גם הם צריכים להתייצב עם כולם ביום שבת בהפגנה הקוראת לביטול הטריבונל. ראשית נראה מדוע כל ההצדקות שניתנו לוועדה הזו הן שגויות, ואז נבין איזה נזק ייגרם אם ניתן לו להמשיך הלאה. להמשיך לקרוא