אופטימיזם ופסימיזם הם אחת הדרכים שבהם אנשים אינם רציונליים לגמרי. בשני המקרים מדובר בסגנון הסברי – הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו על העולם כדי לנסות להבין אותו, ולא בהכרח ניתוח רציונלי של מציאות כלשהי. אבל אם שני הצדדים של הרצף האופטימיסטי-פסימיסטי אינם רציונליים, בכל זאת צד אחד מוכיח במחקרים שהוא עדיף, ונותר רק להבין למה.
להמשיך לקרוא
דיבייט – הספורט האינטלקטואלי הסובב סביב שכנוע רציונלי – הוא כיף כמו שהוא מעניין. אבל כל מי שעוסק בו נאלץ בתחילת דרכו להתמודד עם מחסום פסיכולוגי, שאצל כל אחד גודלו משתנה. איך אפשר לתמוך בנושא שאתה מתנגד לו? השאלה מעוררת אצלנו דיסוננס קוגניטיבי: כל החיים לימדו אותנו להיות אמינים ועקביים בדעותינו, שלומר אמת זה טוב ושצביעות זה רע. הדיבייט לכאורה גורר אותנו לכל הדברים האסורים. במהלך הזמן ראיתי שלוש דרכים עיקריות להתמודד עם הדיסוננס, חלקן יותר מועילות מאחרות.
להמשיך לקרוא
אם ישאלו אתכם מה זה בית – מה תגידו? אני אגיד – "ביתי הוא מבצרי". בבית אני מרגיש בטוח. אני יכול לעשות מה שטוב לי ולומר מה שבראש שלי, אני לא מפחד מנקמה או מעונש על כך שאמרתי את האמת. אבל יכול להיות שיש כאלה שלא מסכימים עם ההגדרה הזו. שחושבים שיותר נכון לומר, "ביתי הוא הגולאג שלי" – כל עוד הם השומרים של הגולאג ולא האסירים. המקרה האקטואלי של אפליקציית "סיקרט" והנסיון לחסימתה מפנה שוב את הזרקור אל המפלגה האחת שהגבלת חופש הביטוי הפכה כבר לסימן ההיכר הפרלמנטרי שלה, לתגובה האינסטינקטיבית שלה לכל שאלת מדיניות, מהנושא המדיני ועד בריונות בני נוער: המפלגה עם השם האורווליאני, "ישראל ביתנו". להמשיך לקרוא
אחד הלקחים החשובים שאדם צריך ללמוד בחיים הוא לא לסמוך יותר מדי על פילוסופים. כן, יש להם לפעמים דברים מעניינים לומר, אבל צריך לבדוק אותם בשבע עיניים כי לפעמים יש להם טעויות בדרך והרבה פעמים יש להם בעיות כבר בהנחות היסוד. "כבדהו וחשדהו", זה צו ההגיון, ועצמאות מחשבתית היא נכס לכל אדם. בדיוק הצווים האלו מופיעים בספר שגמרתי לקרוא לאחרונה, ושאף הוא זכאי ליחס של "כבדהו וחשדהו".
הספר הוא, Ayn Rand's Normative Ethics מאת טרה סמית'. אני לא מבדיל בינה לבין ראנד בפוסט הזה, מכיוון שנדמה לי שהסקירה של סמית' את האתיקה של ראנד נאמנה למקור. קיבלתי את הספר דרך הפורום הרעיוני של התנועה הליברלית החדשה. באמת שלא הייתי בוחר לקרוא עוד ספר על הפילוסופיה של ראנד אם לא הייתי מקבל אותו במתנה, גם ככה רק בשנה האחרונה קראתי מחדש את שני ספריה החשובים. אבל קיבלתי אז קראתי. בין כל הדברים שבסך הכל אני מסכים עם רובם, מצאתי שיש גם כמה בעיות בתורה, ושכרגיל, חלק מהבעיות נמצאות בבסיס. ואם הבסיס לא מבוסס, אתה מוצא את עצמך רוקד במעגלים לוגיים. להמשיך לקרוא
אחרי שגמרתי עם הקפיטל, הגיע תורו של הספר "פעולה אנושית", מאת לודוויג פון-מיזס. לכאורה, הספר הזה אמור להיות יותר לרוחי. כבר אמרתי על הקפיטל שהרלוונטיות שלו נובעת לא מהניתוח שלו, אלא מהמסקנה הסופית. עד כמה שידוע לי, המסקנה הסופית של "פעולה אנושית" צריכה להיות משהו שאני מסכים לו לגמרי: חירות, ממשלה קטנה ככל האפשר, כלכלה חופשית. הספר הזה הוא ספר יסוד של הכלכלה האוסטרית, שאלו הן המלצותיה העיקריות.
בכל זאת, יש צורך לבדוק את הניתוח כמו שעשינו עם הקפיטל, מפני שגם בניסיון להצדקת החירות אפשר ללכת למחוזות רחוקים מדי. למשל, למרות שלבי עם האנרכיסטים, עוד לא שוכנעתי שאפשר לבטל את הממשלה לגמרי, וחלק מהטיעונים המוסריים למען החירות הם מהסוג שדורש את ביטול הממשלה לגמרי. אני לא בטוח שאני יכול לשים את האצבע לגמרי על איפה נעשית הפניה השגויה, אבל לפעמים אני מבקר באתר של מכון פון-מיזס ויוצא משם עם תחושה של סהרוריות כלשהי. אז הגיע הזמן לתת הזדמנות אמיתית לכלכלה האוסטרית, ובסדרת הפוסטים הבאה אחלוק את רשמי מהספר "פעולה אנושית". להמשיך לקרוא
לא ממש נדיר היום לראות מישהו קורא ברחוב או באוטובוס את "לא רציונלי, ולא במקרה". יש הרבה מחקר על "אי-רציונליות", לפי הגדרה מסויימת של רציונליות, ואף זוכי פרס נובל בתחום. התרגום של זה למישור הפוליטי הוא קצת מוזר. תורת הכלכלה פיתחה במשך זמן רב תאוריות, כלים ותחזיות המבוססות על ההנחה שהאדם רציונלי. ה"חברתיים", שמניחים שכל הכלכלנים הם קפיטליסטים מפני שהם מבינים שכסף לא גדל על עצים, שמחים עד אין-קץ למצוא פגם בתורת הכלכלה, כי אז הם יכולים ליישם את הפגם הלוגי שנשמע בערך כך: "כמה כלכלנים טועים, כל הכלכלנים קפיטליסטים, לכן הקפיטליזם מוטעה." עוד מסקנה מעניינת של החברתיים היא "אנשים לא רציונליים, לכן הם לא יודעים מה טוב בשבילם, לכן מישהו צריך לנהל אותם".
הליברלים, מצידם, גם מוזרים. למרות שהם יודעים שהכלכלנים בארץ הם במידה רבה תומכי קיינס, שמספק את הרציונליזציה העיקרית להרחבה "חברתית", עדיין אתה רואה אותם יוצאים בשצף-קצף להגנת הרציונליות כפי שהשתקפה בכלכלה עד לא מזמן, מכיוון שהם רוצים לתמוך בהיקש ההפוך: "האדם כן רציונלי, לכן הוא יודע מה טוב בשבילו, לכן לא צריך לנהל אותו." וזה בנפרד מהשאלה המתבקשת, למה בכלל צריך להיות אכפת לאלו שיודעים מה טוב בשבילם מאלו שלא יודעים. הבעיה אצל שני הצדדים היא שהם מניחים שרק הרציונליות יכולה להגיד לאדם איך לפעול. האמת היא שהרציונליות חשובה, אבל היא לא עובדת לבד. להמשיך לקרוא
תפרים 