מלנכוליה של חודרן קינטי 105 מ"מ

הפעם אני מציג תרגום מיוחד: מעברית לעברית. משיר שכתבתי בצבא (8.7.2001 ליתר דיוק), בסגנון ההיפסטר-פואטי (פרוזה בשורות שבורות, דימויים בתפזורת) לשיר עם חריזה ומשקל, כפי שאני מעדיף היום. איזה אתם מעדיפים? ולמה? ספרו לי!

כְּשֶׁעָף מֵעָלַי המִנְעַל וַאֲנִי מְשַׁסֵּף
נָתִיב בַּאֲוִיר
, חֵץ קִינֶטִי קָשֶׁה וְנוֹרָא
נִכְנָס בַּחַיִּים
, וּמַשְׁאִיר אַחֲרָי רְסִיסִים.
נִשְׁאַרְתִּי בַּרְזֶל מְעֻקָּם וְשָׂרוּף. מַטָּרָה!

נִזְכָּר שֶׁנִּכְנַסְתִּי שָׁלֵם וְתַקִּין לָתוֹתָח
עִם כָּל הַתִּקְווֹת וְעִם כָּל הַכָּבוֹד הָעַצְמִי
פִּיצוּץ וּמַשָּׁב שֶׁהִכְנִיסוּ אוֹתִי לְסִחְרוּר
וְלֹא נֶעֱצַרְתִּי לִשְׁאֹל בְּעַד מָה וּלְמִי
.

לְבָד וְעַכְשָׁו חֲתִיכַת שְׁאֵרִית אֲכוּלָה
לֹא כְּמוֹ כַּדּוּרִים שֶׁל מִקְלָע שֶׁעָפִים בְּמִקְבָּץ
יָחִיד
, וְרָבִּים הֵם אוּלַי הָרְסִיסִים שֶׁסְּבִיבִי
אֶפְשָׁר לְאָסְפָם
, אַךְ הַאִם זֶה שָׁוֶה מַאֲמָץ?

עפים ממני רסיסים
ואני חותך את האוויר
קליע קינטי שכמותי
מטרה!

נכנס בחיים,חותך את הפלדה
בום! עשיתי חור
עפים ממני רסיסים
נשארת ממני חתיחכת ברזל קטנה
שעושה הרבה נזק
לעצמה

אני זוכר שרק נכנסתי לקנה
עם הרבה תקוות וכבוד עצמי
כנראה שהמהירות הזאת והרוח
סחררו אותי קצת
ולא שמתי לב שאני לבד
(לא כמו כדורים של מא"ג שעפים ביחד)
נשארת ממני חתיכת ברזל קטנה

עכשיו כשהגעתי
אולי אפשר להתחיל לחפש את הרסיסים
שממילא לא שווים כלום למאמץ המלחמתי
העיקר המטרה, לא?

תמונה של ציירת

אֵיךְ אוּכַל לְצַיֵּר בְּרָאשְׁכֶם תְּמוּנָתָהּ
שֶׁל אוֹתָהּ נַעֲרָה שֶׁצִּיְּרָה תְּמוּנָתִי
מִמֶּרְחָק מוֹשָׁבִים בַּקָּרוֹן הַשָּׁקֶט
בֵּין זְגוּגִית וּבֵין אוֹר מְלָאכוּתִי?

הֲרֵי כְּלוּם לֹא יִצְמַח מִתֵּאוּר מִשְׁתָפֶּך
שֶׁל גַּל-פָּז שְׂעָרָהּ הֶחָתוּךְ בִּקְפִידָה
אוֹ שַׁרְשֶׁרֶת זָהָב אוֹ אִפּוּר יוֹקְרָתִי
זֶה הַכֹּל אֲמִתִּי, אַךְ אָמַרְנוּ – יַלְדָּה.

בְּכָל גִּיל, אִם נוֹדֶה שֶׁיָּדַעְנוּ מִכְּבָר,
אִם יֶשְׁנּוֹ – יִשְׁתַּקֵּף הַיִּחוּד בַּפָּנִים
בַּחֲשָׁשׁ לְהַפְסִיד תַּחֲנָה, בַּדְּרִיכוּת,
בַּהָלּוֹךְ וּבַשׁוֹב, בְּרִפְרוּף מַבָּטִים.

וְאוּלַי לֹא צִיְּרָה אֶת פָּנַי כְּלָל וּכְלַל.
לֹא רָאִיתִי דַּבַר, רַק יָדַיִם עוֹבְדוֹת.
אַךְ כֵּיצַד אַאֲמִין שֶׁנִּשְׁכַּחְתִּי, וְהִיא
נִרְשְׁמָה בְּלִבִּי עַד לְסּוֹף הַמֵּאוֹת.

העלבת עובד ציבור

הֵן כָּל מָה שְבִּקְשוּהוּ עָשָׂה
אֶת הַטֹּפֶס מִילֶא כָּנִדְרָשׁ
וְהַקְּנָס שֶׁנִּשְׁלָח – לְטוֹבַת הַמְּדִינָה
יִגָבֶה, וַהֲרֵי הוּא מֻתָּשׁ.

הוּא הִקְרִיב וְיָמְשִיך לְהַקְרִיב גַּם מָחָר,
מֵהַבֹּקֶר עַד אַרְבַּע (מִלְבַד אֲרוּחוֹת),
וְלָכֵן יְשָׁלַח לִתְקוּפַת מַאֲסָר
אֶת אוֹתוֹ הֶחָצוּף שֶׁהֵעִיז פֹּה לִמְחוֹת.

כָּךְ אוֹמֶר הַפָּקִיד מֵעָלֵינוּ,
לַנִבְזוּת הוּא יָשִׂים כָּכָה סוֹף;
וְנִהְיֶה חָפְשִׁיִים בְּאַרְצֵנוּ –
חָפְשִׁיִים אֶת גַּבֵּנוּ לָכוֹף.

קברניט נשמתי

הפעם, תרגום הפואמה invictus, שנראה ששימשה השראה לאווירה, לעלילה ולדמויות של הסדרה החדשה Star Trek: Renegades.

מתוך הלֶיל המכסה
אותי כבור ללא תחתית
אודה לכל אלי מרום
על שנפשי עוד עצמאית

אם-כי לכוד בטלף גד
פני נָחשוּ ופי יידם
במתקָפת גורל הולם
ראשי המדמם מורם

מקום לזעם ודמעות
עֶברו הוא רק אימת הצל
אך עוד מורא שנים באות
אותי לנצח לא יבהל

אף אם החוק אותי יידוֹן
או אם תהיה צרה דרכי
אני לגורלי אדון
אני קברניט לנשמתי

טיול בנמל יפו

זה אפשר, כך נגלה לעיני האחת.
כל הזמן לא מחק אפשרות למבט –
שחודר אל עינה הצופה חזרה
כמלח שהיום בנמל, מחר שט.

ולחוף הממתין בפני הדומעות
לא ישוב, לא ישליך את עוגנו אל הים
כי עוד יש נמלים ועוד יש אוניות,
ועוד יש את הזמן לבקר בכולם.

ואולי עוד ישנן מפליגות בימים
שעוגנן הכבד מחכה לנמל
ומפרש שקרעיו יערגו אל המחט.

ואולי מבטן לא יוסט לגלים
וברציף מבטי יפרקו השלל
שצברו במסע אל עיני האחת.

קטע בתחנה (תרגום)

platform

והפעם, הרמן הסה: Bahnhofstück.

עייף מדרך, מיוזע
בתוך קרון צפוף ישבתי
עיתון שאיש אחר קרא
כעת בשתי ידי אחזתי.

כמו לכולם, מבט אדיש
מעבר לזגוגית-רכבת
הראה גם לי בחלף-חיש
עשן על פני צעיף או סרט.

אז צץ מתוך קרון אחר
מצחה הגא, ראשה עטוי פז,
אותה אישה יפה אשר
תרתי שנים והיא נותרה רז.

ידי זינקה אל החלון
כשלמראה דמותה נזעקתי
אך אז מתוך קהל המון
קול רם קורא בשמה שמעתי.

אז בברכת שלום נוחה
צעד קלות אויבי הותיק,
תחת עיני גלגלו שיחה,
ידו אחזה עבורה את התיק.

הם נעלמו. צופר שרק,
צנחתי אז רפוי לשבת,
עיני לחה, גרוני נחנק,
בחוץ סביבי העיר חולפת.

"תקווה", ציפור בת-אבר (תרגום)

ממשיכים בפרוייקט תרגום אמילי דיקינסון. הפעם, "Hope is the thing with feathers"

"תקווה", ציפור בת-אבר
בנפש – שם קינה
השרה שיר ללא מילים
חוזרת ושונה

ימתק קולה בסער עז,
ומר הפרץ אם
ייבוש ציוץ העוף הקט
שבו חסו רבים

קולה חדר נכר קפוא
על ים זר צליל ברור
נח על אזני, אך אף בקושי
עוד לא ביקשה פירור

ללמוד רוממות מכאב (תרגום)

בין ניתוחים במינכן, התחלתי את התרגום הזה. הוא מחכה לי כבר שנים רבות, ועכשיו נראה לי מתאים להתחיל ולגמור אותו: To learn the transport by the pain, מאת אמילי דיקינסון. הפעם החלפתי את המשקל ממטר סטנדרטי למשקל יותר ידידותי לעברית (וכן, הוספתי הברות לשם כך). מה לעשות שהעברית לא בנויה ליאמבים. בכל אופן, תהנו.

ללמוד רוממות מכאב
כעיוור את גלגל החמה
.
למות מצמא בחשד
שנְחלים שוב משקים אדמה
.

רגלי על חוף זר להניח,
הדוויה מזכרון בית חם
רדוף מאדמות לידתי
ואוויר שאוהב
, כָחולים.

הזה הוא אותו המכאוב,
אם זה הוא האות הנכון
?
זוכי הדפנה אִרכי
רוח
שקולם מתחתית על ינגון

כשיר אין לו די יעלה
אין לו קול
, חרישי הניגון
בבוא הצלילים עד אוזני
הלומדים צפונותיו אל
נכון.

 

מי שם את הטרטע בראמא-לאמא-דינג-דונג?

שני שירים שהתנגנו לי בראש בשבוע האחרון החליטו במפתיע לשתף פעולה בנושא חשוב: הביישן הגלובלי. לפתע שמתי לב שיש ז'אנר שלם של שירים שבהם הגיבור רק מחפש מה לומר – לרוב לבחורה, מה לעשות, ואין לו כלום. את השיר הראשון בז'אנר אני חייב לשותפי לתחרות הדיבייט שהשתתפתי בה ביום חמישי, שבדרך חזרה הביתה ניגן לנו את שיר הטרטע, של אתניקס והקומדי סטור.

כששמעתי את השיר הזה נזכרתי בעוד שיר אחר, ממעמקי הזמן, שהנושא שלו ממש אותו דבר, אפילו עם הוא קצת מרחיב את השימוש במילת הקסם שלו לכל מי שאין לו מה לומר. נמצאים בו לואי הששה-עשר המחפש מילים אחרונות על הגרדום ומשה רבינו העומד נדהם מול עגל הזהב, אבל המוטיבציה הראשונית היא, כרגיל, בנות: להמשיך לקרוא

הפסקת חשמל

[ מוקדש באהבה לכל מי שאין לו דייט למחר 🙂 ]

ברק הכה, נכבה החשמל
נדם גם קול הדובר
הקול – לא אור, רוכב כמו על גל
מונע אל אוזן, דוהר

לדרך אץ, כמו אך הוא נתקף
בזרם ברק רעיון
אצלי מפסק ניתק, כנשרף
נתיך רֹאשי אל כליון

גשם בחוץ, תופף על חלון
ברקים יציתו פְּנים אש
הקול ישוב, נוגן בגאון
עת עין עָל תבקש

ידע אישון את תוך בת-עינך
אישון את תוך לבבי
אני את סוד זרמי קולך
ואָת צלילו של קולי

מול פנייך קורנות החיוך
לא אדע מה לומר או לפעול
רק אלייך אשאף, אל ראשך
הזורם בו חשמל אל הקול

רק לו אמתין, מבט מחייך
אל קול זורם בו חשמל.
אז חום שפתי ישק לשפתך
חורף יונס בלי שלל.