Two new Rachel poems (transl.)

I have just finished translating another Rachel poem. Since there was one in waiting already, I now publish both here, starting from the one I finished most recently. without further ado:

Narrow my world (רק על עצמי)

One is the story of which I could tell
Narrow my world is, as that of an ant.
Heavy a burden I carried as well,
More than my shoulder could carry a weight.

Both of our ways, that so wind to the summit
Ways that are paved with such labour and pain,
Giants' indifferent, malicios hands
Turned all their miles to nought and to vain.

All of my paths were voided and teared,
Fear of unknowns has bouldered my course.
Why have you deigned to deceive, distant lights?
Why did you lie, foreign shores?

Spring (אביב)

Have I not truly bolted my shutter?
At my door-lock have I been amiss?
He sprung up in his designate hour,
and awoke all those feelings of bliss.

Redhead and scented and eager,
I have with you to do – none at all.
Will I know from your visage to shelter
All those feelings I stored in the fall?

Shall I rage, shall I angrily scald you?
Shall I drive you away from my gate?
Or perhaps, just this once, just this one time,
bring myself, just for now, to relent?

השיר של תמי ושי

עכשיו כשהם כבר פתחו את הצ'קים, אפשר לפרסם.

מָצְאוּ אַרְבַּע כֹּחוֹת מַמָּשׁ,
שֶׁיּוֹצְרִים הַיְּקוּם הָעֲנָק,
כְּבִידָה, חַשְׁמַל, גַּרְעִין חַלָּשׁ,
וּמַלְכָּם – הַגַּרְעִין הֶחָזָק.

כִּי הוּא יוֹצֵר יְסוֹד טַבְלָה,
וְרוֹתֵם כָּל קְוָוארְק לְהָדְּרוֹן,
רַק אָז יִהְיוּ חַמְצָן וּּפָז
לְצוֹרֵךְ, תְּגוּבָה וְשִׁכְרוֹן.

חַזֵּק גּוֹבֵר, לָכֵן זֶה שְׁמוֹ,
אַךְ אוּּלַי הִסְתַּיְּגוּת מְצִיקָה:
כִּי רַק בְּקִּרְבָה פֶמְטוֹמֶטְרִית יִגְבַּר,
וְלָכֶם אֲאַחֵל שֶׁכְּמוֹתָהּ.

התבוננות 1

לפעמים גם משהו כזה יוצא לי.

יוֹשֵׁב בָּשָׂדֶה, תְלוּלִית שֶׁל עָפָר –
מֵאֲחוֹרַי וּמִלְּפָנַי וּמִצְּדָדַי עָבָר.
מַבִּיט לְיָמִין, הַבְּרוֹשׁ שֶׁנִּשְׁאַר
הַיְּחִידִי הַמְּגוֹנֵן עַל פַּרְדֵּס יָקָר.

מִשְּׂמֹאל מְדוּרָה, הַיּוֹם בֵּית אָבוֹת
וְהִיא הָיְתָה כֹּה חָמִימָה וְהִיא שִׂמְחָה לִיבּוֹת
נֹעַר שֶׁאֵינוֹ, הִמְשִׁיךְ לַעֲשׂוֹת
אֶת הַחַיִּים שֶׁנּוֹעֲדוּ לְהֶּחָגֶג, לִחְיוֹת.

יָרֹק שֶׁצָּמַק, חָלַף וְנִהְיָה
כָּל הַדְּבָרִים שֶבִּלְעָדַם כָּל הֶעָתִיד יִקְפָא.
דְּבוֹרָה בְּסַבְיוֹן מַפְרָה לְבֵיתָהּ,
וְלֹא תֵּדַע שֶפֹּה הָיְתָה גַּם אַהֲבָה קְצָרָה.

הַכֹּל יוֹתֵר טוֹב, טֶבַע וּשְׁכוּנָה,
הַגַּעְגּוּעַ וְהָּכּוּרְכָּר יִשָּׁאֲרוּ תְּמוּנָה.

עוד לא בישרתי לגינה (תרגום)

מזמן לא תרגמתי שיר של אמילי דיקינסון. הפעם: I have not told my garden yet. האם אתם שמים לב לדמיון רעיוני מסויים בין השיר הזה לבין נאום "להיות או לא להיות" מהמלט?

עוֹד לֹא בִּשַּׂרְתִּי לַגִּנָּה,
פֶּן כָּךְ לִבִּי יוּכְרָע;
וְאֵין בִּי כְּלָל הַכֹּחַ
לִמְסּוֹר זֹאת לַדְּבוֹרָה.

וְלֹא אֶנְקֹב בַּזֹּאת לָרְחוֹב,
תִּתְהֶה בִּי כָּל חֲנוּת –
כָּזוֹ בּוּרָה וּבַיְשָׁנִית
תָּעֵז מִצְחָה לָמוּת.

וּבַל יֶדְעוּ זֹאת הַגְּבָעוֹת,
בָּהֶן עַד אֶשְּׁתָפֵּךְ,
וְלֹא הַיַּעַר אוֹהֲבִי,
אֶת יוֹם שֶׁבּוֹ אֵלֵךְ,

אַף לֹא לִלְחֹשׁ זֹאת סְבִיב שֻׁלְחָן,
וְלֹא לִפְלֹט אַף פְּרַט,
בְּרֶמֶז אוֹ חִידָה עַל כָּךְ:
הַיּוֹם תֵּלֵךְ אַחַת!

A Girl From Gadot (translation)

To Israeli readers the origin of the song needs no introduction. For Hebrew learners, this is the source.

One last cannon shell exploded away
Silence has shrouded the valley.
A girl from Gadot peeked from the shelter –
The village is ruined entirely.

Mother, we had us a green little house,
puppet and dad and trees growing.
The house is destroyed, and daddy’s away,
mom – are you laughing or crying?

Look up, my sweet girl, to the mountain of dread,
the mountain we thought was so monstrous.
The guns are still there, but from now, my sweet girl –
they’re all pointing toward Damascus.

Look up to the heights of Golan, my sweet girl,
there’s still soldiers there but they’re flying
from now on the colors of of blue and of white,
and daddy’s there, laughing and crying.

We’ll have us again a green little house,
and puppet and dad and trees growing –
and none of the terror, my sweet little girl.
My girl, are you laughing or crying?

Sunsets in red and sunrises in gold
encounter the green and the water.
With no hostile guns on the mountain, the vale
will flower more than it did ever.

The Jordan will flow, in the path of a drunk,
its twist will kiss banks in their flowering.
Its waters will not be diverted away,
My girl, are you laughing or crying?

The Jordan will flow between banks as before,
its twist will kiss banks in their flowering.
Its waters will not be diverted away,
My girl, are you laughing or crying?

My girl, are you laughing or crying?

יום חורף (תרגום)

הרמן הסה. המקור למטה.

כֹּה יָפֶה דִלְדוּלוֹ
בָּשְׁלַגִים שֶׁל אוֹר,
כֹּה בְּרֹך נִדְמֶה הַמֶּרְחָב לִזְהֹר! –
רַק שְקַיִץ, קַיִץ זֶה לֹא.

לָךְ שִׁירִי דוֹבֵר, הַיּוֹם כֻּלּוֹ,
צֶלֶם רָחַק כְּלוּלוֹת,
כֹּה קוֹרְנָה חֶבְרָתֶּך בְּלֵילוֹת
אַהֲבָה זוֹ? אָהֲבָה זֶה לֹא.

רָב לִי דֶּהִי אוֹר יֶרַח רְעִים,
רַב לִי שֶׁלֶג בּוֹ אֶלְאָט
עַד שֶׁשָּׂחַק, גֶבַע, יָם וְאָת
בְּאֵשׁ קַיִץ שׁוּב תִּהְיוּ קוֹרְנִים

מקור:

O wie schön das Licht
Heut im Schnee verblüht,
O wie zart die rosige Ferne glüht! –
Aber Sommer, Sommer ist es nicht.

Du, zu der mein Lied allstündlich spricht,
Ferne Brautgestalt,
O wie zart mir deine Freundschaft strahlt! –
Aber Liebe, Liebe ist es nicht.

Lang muß Mondenschein der Freundschaft blühn,
Lange muß ich stehn im Schnee,
Bis einst du und Himmel, Berg und See
Tief im Sommerbrand der Liebe glühn.

שובל יהלומים זוהר (תרגום)

אחד מהשירים הכי יפים של פול סיימון, ואמנם הבחירה קשה, הוא St Judy's Comet – שיר ערש שכתב לבנו. לאחרונה הוא התגלגל לי בראש הרבה והפך לקרבן הבא של תחביב התרגום שלי. ניסיתי לשמור על היכולת לשיר עם המנגינה המקורית, וזה לא היה כל כך קשה – סיימון עזר לי וזנח את המשקלים היאמביים הרגילים לטובת משהו יותר ידידותי לעברית. להנאתכם, קישרתי למטה סרטון שבו תוכלו לשמוע את המנגינה ולשיר איתה.

ילד ישנוני שלי,
כבר הגיעה השעה
להניח את הראש על מיטתך.
ואמנם אתה עוד נלחם,
אך עיניך מסגירות שאתה נרדם.
שאתה נרדם.

בוא תראה איתי שביט חוצה לאט את שמי הליל,
משאיר שובל יהלומים זוהר.
כוכב שביט חוצה הליל לנצוץ באישונך כשתתעורר.

ילד קט,
למה לא תשכב לישון?
ילד קט,
סגור עיניים עייפות,
בחוץ רק הגחליליות עפות.

כבר שרתי פעם,
ואז שרתי שוב,
ואשיר עוד שוב ושוב
אשאר עד שאתגבר על התנגדותך
כי אם לא אשכיב את בני לישון
אז כולם יאמרו "איזה אבא יש לך".
"יש לך".

בוא תראה איתי שביט חוצה לאט את שמי הליל
משאיר שובל יהלומים זוהר
כוכב שביט חוצה הליל לנצוץ באישונך כשתתעורר.

ילד קט, ילד קט,
למה לא תשכב לישון?
ילד קט, ילד קט,
סגור עיניים עייפות,
בחוץ רק הגחליליות עפות.

הו, ילד ישנוני,
כבר הגיעה השעה
להניח את הראש על מיטתך
ואמנם אתה עוד נלחם,
אך עיניך מסגירות שאתה נרדם
שאתה נרדם.

מלנכוליה של חודרן קינטי 105 מ"מ

הפעם אני מציג תרגום מיוחד: מעברית לעברית. משיר שכתבתי בצבא (8.7.2001 ליתר דיוק), בסגנון ההיפסטר-פואטי (פרוזה בשורות שבורות, דימויים בתפזורת) לשיר עם חריזה ומשקל, כפי שאני מעדיף היום. איזה אתם מעדיפים? ולמה? ספרו לי!

כְּשֶׁעָף מֵעָלַי המִנְעַל וַאֲנִי מְשַׁסֵּף
נָתִיב בַּאֲוִיר
, חֵץ קִינֶטִי קָשֶׁה וְנוֹרָא
נִכְנָס בַּחַיִּים
, וּמַשְׁאִיר אַחֲרָי רְסִיסִים.
נִשְׁאַרְתִּי בַּרְזֶל מְעֻקָּם וְשָׂרוּף. מַטָּרָה!

נִזְכָּר שֶׁנִּכְנַסְתִּי שָׁלֵם וְתַקִּין לָתוֹתָח
עִם כָּל הַתִּקְווֹת וְעִם כָּל הַכָּבוֹד הָעַצְמִי
פִּיצוּץ וּמַשָּׁב שֶׁהִכְנִיסוּ אוֹתִי לְסִחְרוּר
וְלֹא נֶעֱצַרְתִּי לִשְׁאֹל בְּעַד מָה וּלְמִי
.

לְבָד וְעַכְשָׁו חֲתִיכַת שְׁאֵרִית אֲכוּלָה
לֹא כְּמוֹ כַּדּוּרִים שֶׁל מִקְלָע שֶׁעָפִים בְּמִקְבָּץ
יָחִיד
, וְרָבִּים הֵם אוּלַי הָרְסִיסִים שֶׁסְּבִיבִי
אֶפְשָׁר לְאָסְפָם
, אַךְ הַאִם זֶה שָׁוֶה מַאֲמָץ?

עפים ממני רסיסים
ואני חותך את האוויר
קליע קינטי שכמותי
מטרה!

נכנס בחיים,חותך את הפלדה
בום! עשיתי חור
עפים ממני רסיסים
נשארת ממני חתיחכת ברזל קטנה
שעושה הרבה נזק
לעצמה

אני זוכר שרק נכנסתי לקנה
עם הרבה תקוות וכבוד עצמי
כנראה שהמהירות הזאת והרוח
סחררו אותי קצת
ולא שמתי לב שאני לבד
(לא כמו כדורים של מא"ג שעפים ביחד)
נשארת ממני חתיכת ברזל קטנה

עכשיו כשהגעתי
אולי אפשר להתחיל לחפש את הרסיסים
שממילא לא שווים כלום למאמץ המלחמתי
העיקר המטרה, לא?

תמונה של ציירת

אֵיךְ אוּכַל לְצַיֵּר בְּרָאשְׁכֶם תְּמוּנָתָהּ
שֶׁל אוֹתָהּ נַעֲרָה שֶׁצִּיְּרָה תְּמוּנָתִי
מִמֶּרְחָק מוֹשָׁבִים בַּקָּרוֹן הַשָּׁקֶט
בֵּין זְגוּגִית וּבֵין אוֹר מְלָאכוּתִי?

הֲרֵי כְּלוּם לֹא יִצְמַח מִתֵּאוּר מִשְׁתָפֶּך
שֶׁל גַּל-פָּז שְׂעָרָהּ הֶחָתוּךְ בִּקְפִידָה
אוֹ שַׁרְשֶׁרֶת זָהָב אוֹ אִפּוּר יוֹקְרָתִי
זֶה הַכֹּל אֲמִתִּי, אַךְ אָמַרְנוּ – יַלְדָּה.

בְּכָל גִּיל, אִם נוֹדֶה שֶׁיָּדַעְנוּ מִכְּבָר,
אִם יֶשְׁנּוֹ – יִשְׁתַּקֵּף הַיִּחוּד בַּפָּנִים
בַּחֲשָׁשׁ לְהַפְסִיד תַּחֲנָה, בַּדְּרִיכוּת,
בַּהָלּוֹךְ וּבַשׁוֹב, בְּרִפְרוּף מַבָּטִים.

וְאוּלַי לֹא צִיְּרָה אֶת פָּנַי כְּלָל וּכְלַל.
לֹא רָאִיתִי דַּבַר, רַק יָדַיִם עוֹבְדוֹת.
אַךְ כֵּיצַד אַאֲמִין שֶׁנִּשְׁכַּחְתִּי, וְהִיא
נִרְשְׁמָה בְּלִבִּי עַד לְסּוֹף הַמֵּאוֹת.

העלבת עובד ציבור

הֵן כָּל מָה שְבִּקְשוּהוּ עָשָׂה
אֶת הַטֹּפֶס מִילֶא כָּנִדְרָשׁ
וְהַקְּנָס שֶׁנִּשְׁלָח – לְטוֹבַת הַמְּדִינָה
יִגָבֶה, וַהֲרֵי הוּא מֻתָּשׁ.

הוּא הִקְרִיב וְיָמְשִיך לְהַקְרִיב גַּם מָחָר,
מֵהַבֹּקֶר עַד אַרְבַּע (מִלְבַד אֲרוּחוֹת),
וְלָכֵן יְשָׁלַח לִתְקוּפַת מַאֲסָר
אֶת אוֹתוֹ הֶחָצוּף שֶׁהֵעִיז פֹּה לִמְחוֹת.

כָּךְ אוֹמֶר הַפָּקִיד מֵעָלֵינוּ,
לַנִבְזוּת הוּא יָשִׂים כָּכָה סוֹף;
וְנִהְיֶה חָפְשִׁיִים בְּאַרְצֵנוּ –
חָפְשִׁיִים אֶת גַּבֵּנוּ לָכוֹף.