לדבר עם חיילים על יחס אנושי

araiothayarden

הפרק האחרון של הסדרה המצויינת "יחידה מעורבת" הזכיר לי אפיזודה מהשרות הקצר שלי ברצועת עזה. חלק מהפרק מתמקד באחת החיילות במחלקת הטירונים שהסדרה עוקבת אחריה, כשהיא מנסה להסביר לאחד מחבריה למחלקה למה להתנהג יפה לפלשתינאים שהוא בודק במחסום. לצערי, היא לא שכנעה אותי כל כך, וזה למרות שמראש הייתי בצד שלה.

אותו דבר קרה גם לי כקצין צעיר. יום אחד במדרשת נווה דקלים, אספו את כל החיילים שלא היו בתפקיד באותו זמן (פלוגת מפקדה בגדוד שריון) לפעילות חינוך כלשהי, שבה הראו לנו סרט עם קליפים של מג"בניקים דופקים מכות לפלשתינאים חפים מפשע. הסרט זיעזע אותי, וכקצין צעיר הרגשתי שאני חייב לומר משהו לחיילים, אבל בסופו של דבר כמה שדיברתי לא אמרתי הרבה, וידעתי את זה. חזרתי על דברים כמו "אנחנו שריונרים, אנחנו יותר טובים מזה", אבל ידעתי כבר אז שמי שלא מסכים איתי מראש על מה טוב ומה רע לא ישתכנע.

זה חבל, כי לדעתי זה בהחלט חשוב להתנהג באנושיות לאוכלוסיה אזרחית שתחת שליטתנו, ואני גם יודע שהקשר בין הנושא הזה לבין מעשי רצח כזה שביצע אלאור אזריה הוא קשר די מיידי. הייתי רוצה שמי שמסכים איתי לא ימצא את עצמו מגמגם כשהוא צריך להסביר למה. אז הפוסט הזה הוא בשביל כל החיילים והחיילות שהולכים להכנס לדיון הזה עם אחיהם או אחיותיהם לנשק. לשימושכם: ערכת כלים להצדקת אנושיות במחסומים. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

עוד לא בישרתי לגינה (תרגום)

מזמן לא תרגמתי שיר של אמילי דיקינסון. הפעם: I have not told my garden yet. האם אתם שמים לב לדמיון רעיוני מסויים בין השיר הזה לבין נאום "להיות או לא להיות" מהמלט?

עוֹד לֹא בִּשַּׂרְתִּי לַגִּנָּה,
פֶּן כָּךְ לִבִּי יוּכְרָע;
וְאֵין בִּי כְּלָל הַכֹּחַ
לִמְסּוֹר זֹאת לַדְּבוֹרָה.

וְלֹא אֶנְקֹב בַּזֹּאת לָרְחוֹב,
תִּתְהֶה בִּי כָּל חֲנוּת –
כָּזוֹ בּוּרָה וּבַיְשָׁנִית
תָּעֵז מִצְחָה לָמוּת.

וּבַל יֶדְעוּ זֹאת הַגְּבָעוֹת,
בָּהֶן עַד אֶשְּׁתָפֵּךְ,
וְלֹא הַיַּעַר אוֹהֲבִי,
אֶת יוֹם שֶׁבּוֹ אֵלֵךְ,

אַף לֹא לִלְחֹשׁ זֹאת סְבִיב שֻׁלְחָן,
וְלֹא לִפְלֹט אַף פְּרַט,
בְּרֶמֶז אוֹ חִידָה עַל כָּךְ:
הַיּוֹם תֵּלֵךְ אַחַת!

קריסה מול פירוק: להבין את עסקת אי די בי

cathedral

חברי מהצד הסוציאליסטי של המפה מפיצים עכשיו פוסט המכוון כנגד נחמיה שטרסלר, הפרשן הכלכלי של "הארץ". הרקע: בשנת 2012, כשחברת אי די בי ובעליה נוחי דנקנר היו בקשיים והלכו לפשיטת רגל, כתב שטרסלר מאמר התומך בהסדר חוב שיאפשר לאי די בי להמשיך להתקיים, אפילו בשליטת דנקנר. היום, כשדנקנר הורשע בהרצת מניות, קל לנופף מולנו בהרשעה זו ולומר דברים כגון "שטרסלר הגן על עבריין מורשע", ולהשתמש בכך כדי לערער את אמון הקורא במה ששטרסלר כותב בכלל.

שיטות כאלו משכנעות את המשוכנעים, אלו שמראש לא סומכים על שטרסלר כי הם לא אוהבים שוק חופשי. לעומת זאת, מי שמחויב לחיים לאור האמת, גם אם היא מורכבת, עלול לשאול את עצמו: מדוע תמך שטרסלר בעבריין מורשע? הפוסט המדובר כמובן מציע את התשובה הרגילה בפוסטי השמצה כאלו: שטרסלר מושחת ממש כמו מושאי כתיבתו, ובוודאי הרוויח כסף וטובות הנאה מכל הסיפור. הנטיה להאמין מייד לסיפורי קונספירציה של אליטות עשירות שייכת למי שכבר ממילא חי בעולם שמוכר אותן תמיד. כמובן, ייתכן שזה נכון, אבל אדם רציונלי ישקול את ההסבר הזה מול הסברים חלופיים, ויבחן את הראיות לכל צד לפני שיחליט. אנשים רבים יפחדו לבדוק: הכלכלה ושוק ההון נראים למי שלא למד אותם כקתדרלה גבוהה ומאיימת, אז הם מתרחקים ומאמינים למטיפים, במקום לבדוק. אבל אנחנו אמיצים ורציונליים. אנחנו נבחן ונחליט. להמשיך לקרוא