חושך באמריקה (8-10): מכבש החרות נוסע לאט

chapultepec

אני חושב שהשאלה הגדולה שיש לנו מהפרקים הקודמים (היסטוריה עממית, אוויר החרות ואש הפלגנות) היא זו: האם המצב בארצות הברית היה כזה שמעודד חרות יותר מבארצות אחרות? זו לא שאלה של הווארד זין. זו שאלה ששאלתי אני, בעקבות ההצגה החד-צדדית של זין שמציגה את ההיסטוריה ללא שום הקשר ומשתמשת, כאמור, בשיטת אמא של העשירים ערביה. הפרקים בסקירה הנוכחית נותנים לנו – טוב, לא תשובה, אבל לפחות דברים שכדאי להשוות לאורם. הם מדברים על שלוש מלחמות: מלחמת ארה"ב-מקסיקו, מלחמת הצפון בדרום, ומלחמת הליברלים בסוציאליסטים – מלחמה שכמעט ונגמרה בהקמת ברית המועצות של אמריקה. מה נוכל ללמוד מהמלחמות האלו על השאלה הגדולה שלי?

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

חוסר סובלנות לחוסר סובלנות לחוסר סובלנות

tolerance

לאחרונה מסתובב ברשת פוסט על "חוסר סובלנות לחוסר סובלנות". כאנשים ליברלים ונאורים, בכר הבנו (או שלפחות אנחנו משלמים מס שפתיים לרעיון) שחוסר סובלנות זה רע. אבל ההיסטוריה לימדה אותנו שלפעמים מרוב סובלנות לדעות של אחרים, אנחנו נותנים להם להפיל את משטר הסובלנות הכללי. הלקח ההיסטורי החשוב הזה ראוי ללמידה, אבל כמו הרבה רעיונות אחרים, אפשר לקחת אותו רחוק מדי. למעשה, החוסר סובלנות לחוסר סובלנות יכול להלקח כל כך רחוק שהוא הופך להיות פשוט חוסר סובלנות.

להמשיך לקרוא

חושך באמריקה (4-7): אוויר החירות ואש הפלגנות

cavalry

בפרק הקודם של יומן הקריאה טענתי שבארצות הברית התקיים תהליך ייחודי בהיסטוריה של יציאה מפאודליזם לחירות – תהליך שהוליך את העולם המערבי כולו אחריו. בפרקים אלו אנחנו חוזרים אל שלב שבו החרות עוד היתה מוגבלת. הקבוצות העיקריות שסובלות בפרקים אלו הן העניים, הנשים והאינדיאנים (העבדים מגיעים בהמשך). בהתמקדות בקבוצה הראשונה (העניים), אנחנו מתחילים לקבל תשובה למשהו ששאלתי בפרק הקודם: איך קרה שכל זה התרחש דווקא בארה"ב?

הקבוצה השניה, הנשים, ממש לא מעניינת בסקירה של זין. אתם כבר מכירים את הסיפור וזין לא מוסיף תובנות – אולי רק העובדה שציטוטיהן של פמיניסטיות אמריקאיות מדגישים פמיניזם ליברלי ("אל תמנעו מאיתנו" תחת "תנו העדפה מתקנת") והאנקדוטה המעניינת שמרי וולסטונקרפט, מהכותבות הפמיניסטיות הראשונות והמשפיעות, כתבה חלק מפורסם מדבריה כתגובה לאדמונד ברק, מחבר "מחשבות על המהפכה בצרפת". מכיוון שקראתי את האחרון, אני חושד שזין מגזים מאוד בחשיבות ציטוטים מסוימים משם, בעיקר מפני שבכלל לא זכרתי את קיומם ולא מצאתי אותם ברפרוף חוזר או ניסיונות חיפוש באינדקס ובגוגל. אז נמשיך הלאה.

האינדיאנים והמלחמה נגדם מביאים לנו את הנושא של שתי שיטות ארגון חברתי, ולמה אחת נצחה. אנחנו יכולים כאן לחדד משהו מהמסקנה של ג'ראד דיאמונד, מחבר "רובים, חיידקים ופלדה", ששם דגש על השוני בזמינות האפשרויות למסחר בין העולם הישן לחדש. אבל נגיע לכך רק אחרי שנדון בקבוצה הראשונה. להמשיך לקרוא

חושך באמריקה (1-3): היסטוריה עממית

colonial_soldiers_2018

אחרי יומן הקריאה של הקפיטל ושל פעולה אנושית, עבר זמן רב ולא כתבתי עוד יומן קריאה מלא. אבל השבוע נפל דבר. הוצאות הספרים בככר רבין ניצלו את ההתמכרות שלי וגרמו לי לקנות את "היסטוריה עממית של ארצות הברית", אחד מספרי ההיסטוריה המדוברים ביותר בעשורים האחרונים. דווקא מפני שהוא ידוע כחביב על חוגים סוציאליסטיים, החלטתי לקרוא אותו. זו שאיפה מתמידה שלי לקרוא דברים שעשויים ללמד אותי משהו, וזה בהרבה מקרים אומר לקרוא דברים שאני צפוי לא להסכים אתם.

ובכן, הכותב, הווארד זין, מתאר את עצמו כסוציאליסט, אולי אפילו סוציאל דמוקרט. לפי מה שכתוב, הוא ממש מרקסיסט. זאת ועוד דחפו אותי לכתוב יומן קריאה. כמו בסדרת הקפיטל, מעניין אותי לקחת את העובדות שזין מביא, ולראות אם הפרשנות שלו טובה מפרשנויות אחרות, או ששוב ישנה פרשנות טובה יותר, שתעזור לנו להבין לעומק יותר.

להמשיך לקרוא

לחיות בעוני רומנטי

squirrell

אני מדבר פה הרבה על כסף, וחרות, ואיך חרות עוזרת גם לעניים לשפר את מצבם החומרי. אבל כסף זה לא הכל בחיים. המרדף אחר האושר, בעצם, הוא הכל בחיים, והכסף הוא רק אמצעי. אמנם, יש בעיה כלשהי עם האמצעי הזה – אחרי שהשגנו רמה בסיסית מסויימת של נוחות חומרית, צריך יותר ויותר לא רק לדעת לעשות כסף, אלא גם מה לעשות איתו אחרי שהוא בידך. מי שלא יודע מה הוא רוצה, או לא יודע איך להשתמש בכסף כדי להשיג אותו, עלול לבזבז כסף רב לריק – בקניונים, באטרקציות, או במה לא – ועדיין לא יהיה מאושר.

אז, רק על מנת להגיע לאושר: מה אנחנו רוצים? משפחה טובה, סיפוק בעבודה, כבוד מהסביבה, התפתחות אינטלקטואלית ונפשית, בין השאר. משהו אחד שמשותף לכולנו הוא הצורך באהבה. את זו, כמו שטענו חיפושיות הקצב, לא ניתן לקנות בכסף. ובכל זאת, ממש כמו בעולם החומרי, יש כאלה שיש להם, ויש כאלה שאין להם – ויש גם את מי שאיפשהו על הרצף באמצע. כאלה שקשה להם יותר או פחות למצוא.

מאז שנפרדתי ממי שהיתה חברתי בעת שנפצעתי בפנים, בתחילת שנות ה-2000, אני נמצא בצד האומלל של הרצף. אבל אני לא פה כדי לבכות – אני פה כדי ללמוד. ההקבלה הזו בין אהבה לכסף יכולה ללמד אותנו כמה דברים.  להמשיך לקרוא

תכנית החלל שבכף ידך

mobile.jpg

האקונומיסט פרסמו לאחרונה דו"ח על מצב הטכנולוגיה לחקר האוקיינוסים. מסתבר שלאחרונה מגיעים פיתוחים חדשים בקצב. הפיתוחים האלו מסתמכים, בין השאר, על רכיבי אלקטרוניקה שצורכים הרבה פחות הספק מבעבר, ולכן מאפשרים לרובוטים לפעול לטווח רחוק יותר למשל. או על טכנולוגיית תקשורת שלא היתה זמינה בעבר. אלו אותם דברים שהביאו לפריצת הרחפנים לחיינו, כמו גם רובוטים ביתיים ולווייני קופסה קטנים. אף אחד לא תכנן את התחומים האלו ולא יצר את ההתקדמות הבסיסית באלקטרוניקה עבורם.

מצד שני, ההתקדמות הבסיסית גם לא קרתה במקרה. מו"פ במיקרו אלקטרוניקה עולה כסף, וכך גם מחקר על בטריות, אנטנות, וכן הלאה. כל הכסף הזה לא הגיע מהמוסדות שאנחנו תופסים כאחראים על מחקר בסיסי. להתפתחויות האלו יש אב משותף אחד – תעשיית הטלפונים הניידים. כל הטכנולוגיות האלו פותחו עבור הנייד ואחריו הסמארטפון שבכיסנו. איפה עוד ראינו את זה קורה? להמשיך לקרוא

A Girl From Gadot (translation)

To Israeli readers the origin of the song needs no introduction. For Hebrew learners, this is the source.

One last cannon shell exploded away
Silence has shrouded the valley.
A girl from Gadot peeked from the shelter –
The village is ruined entirely.

Mother, we had us a green little house,
puppet and dad and trees growing.
The house is destroyed, and daddy’s away,
mom – are you laughing or crying?

Look up, my sweet girl, to the mountain of dread,
the mountain we thought was so monstrous.
The guns are still there, but from now, my sweet girl –
they’re all pointing toward Damascus.

Look up to the heights of Golan, my sweet girl,
there’s still soldiers there but they’re flying
from now on the colors of of blue and of white,
and daddy’s there, laughing and crying.

We’ll have us again a green little house,
and puppet and dad and trees growing –
and none of the terror, my sweet little girl.
My girl, are you laughing or crying?

Sunsets in red and sunrises in gold
encounter the green and the water.
With no hostile guns on the mountain, the vale
will flower more than it did ever.

The Jordan will flow, in the path of a drunk,
its twist will kiss banks in their flowering.
Its waters will not be diverted away,
My girl, are you laughing or crying?

The Jordan will flow between banks as before,
its twist will kiss banks in their flowering.
Its waters will not be diverted away,
My girl, are you laughing or crying?

My girl, are you laughing or crying?

סונטה פוליטית לפסנתר וכינור

violinista

לא היה לי זמן לכתוב את הפוסט הזה כשהעסק עוד היה חם, אבל הגיע הזמן. המוחים מול בית הכנסת של היועץ המשפטי לממשלה, מנדלבליט, עשו פדיחה רצינית כשהפריעו לתפילתם של חפים מפשע רק כדי לבטא את הזעם שלהם. דעת הקהל נסובה נגדם, אחרי שממילא שורה של צילומים לא מחמיאים (גיליוטינה למשל) הראתה את האלימות השזורה במחאה הזו. המחאה הולכת ומאבדת קהל, בין השאר בגלל השיטות הדוחות האלו.

כבר יצא לי לדבר על הצורך המוזר של מוחים מקצועיים בפרובוקציות מכעיסות. דיברתי גם על המקור לתופעת הפרא הקדוש, שחושב שבגלל שהוא בטוח בצדקתו, מותר לו הכל. אבל מה שלא עשיתי היה לפרט עבור כל אותם זועמים את החלופות, ברובן טובות יותר, שהם שכחו. דומה שהרגשות היחידים שהמחאות של השנים האחרונות מצליחות (ובכלל מנסות) לבטא הם של זעם וזלזול. המוחים יודעים לנגן אך ורק בגיטרה חשמלית, מלאה אנרגיה ודיסטורשן. ולכן מה שיוצא להם זה מוזיקת פּאנק. תכל'ס, אף אחד לא אוהב פאנקיסטים. במקום זה, השאלה שלי היא איך אפשר להביע רגשות אחרים בצורה שתהיה אפקטיבית ולא תרחיק מעל המוחים תומכים אפשריים. מהם כלי הנגינה שאפשר להביא לתזמורת במקום הגיטרה החשמלית? להמשיך לקרוא

יום חורף (תרגום)

הרמן הסה. המקור למטה.

כֹּה יָפֶה דִלְדוּלוֹ
בָּשְׁלַגִים שֶׁל אוֹר,
כֹּה בְּרֹך נִדְמֶה הַמֶּרְחָב לִזְהֹר! –
רַק שְקַיִץ, קַיִץ זֶה לֹא.

לָךְ שִׁירִי דוֹבֵר, הַיּוֹם כֻּלּוֹ,
צֶלֶם רָחַק כְּלוּלוֹת,
כֹּה קוֹרְנָה חֶבְרָתֶּך בְּלֵילוֹת
אַהֲבָה זוֹ? אָהֲבָה זֶה לֹא.

רָב לִי דֶּהִי אוֹר יֶרַח רְעִים,
רַב לִי שֶׁלֶג בּוֹ אֶלְאָט
עַד שֶׁשָּׂחַק, גֶבַע, יָם וְאָת
בְּאֵשׁ קַיִץ שׁוּב תִּהְיוּ קוֹרְנִים

מקור:

O wie schön das Licht
Heut im Schnee verblüht,
O wie zart die rosige Ferne glüht! –
Aber Sommer, Sommer ist es nicht.

Du, zu der mein Lied allstündlich spricht,
Ferne Brautgestalt,
O wie zart mir deine Freundschaft strahlt! –
Aber Liebe, Liebe ist es nicht.

Lang muß Mondenschein der Freundschaft blühn,
Lange muß ich stehn im Schnee,
Bis einst du und Himmel, Berg und See
Tief im Sommerbrand der Liebe glühn.

המצאות אנושיות מדהימות

container_ship

היום בעבודה ראיתי סרטון על ילדה שחייה ניצלו בזכות המדפסות התלת ממדיות שלנו. ניתן היה לנתח את ליבה הפגום, בניתוח המוגבל לכ-4 שעות בשל השפעת חומרי הרדמה על ילדים קטנים, רק מפני שרופאיה יכלו להתאמן תחילה ולבצע את הניתוח מספר פעמים על דגמים שמדפסות פוליג'ט של Stratasys מסוגלות לייצר – בצבעים, במרקם ובקשיות שאותם הרופא מצפה למצוא בלב אמיתי. בשל הסרטון הזה, ורבים כמותו, אני חושב שמדפסות התלת-ממד של החברה שאני עובד בה הן המצאה אנושית מדהימה. הן מצילות חיים, מוזילות מוצרים, ומשחררות את היצירתיות לחפשי.

לשלי יחימוביץ' היתה לאחרונה הצעה לעוד דבר שראוי לכינוי "המצאה אנושית מדהימה". לפני הפיליבסטר על חוק ההמלצות כתבה בטוויטר,

מזהירה מראש שבסבב השני שלי בפיליבסטר אני הולכת לדבר, והרבה, על מיסים בכלל, למה זו המצאה אנושית מדהימה, ועל מדיניות המיסוי מחוללת אי השוויון בישראל. יודעת שהנושא מעורר פיהוק אבל אנסה לעניין אתכם.

להמשיך לקרוא