The next step in scientific collaboration

Today I'm writing of something that may be of a more general interest, so I'm doing it in English, with the hope that It would save me work later in explaining this to others.

Science can confuse superficial thinkers: while Karl Marx, for example, claimed in The Capital that nothing can be both an individual activity and at the same time a social one, the natural science is exactly that. Research is most often done individually, with collaboration taking the form of division of labour among groups; but scientists crucially depend on the social environment. Without the dissemination of new knowledge, the learning of new methods, and the attention to the work done by others, a scientist would be left to wallow in irrelevance. Worse, he might waste his time repeating work that has already been done.

The importance of the social side of science has driven development of social tools for science, alongside with the development of technical aids to research. The first such tool was the post, his majesty's royal mail carriage, through which individual scientists shared their recent findings with like-minded naturalists. With the growth of scientific traffic in the mail, groups such as the Royal Society and others began collecting articles of interest and publishing them, using the already-old technique of printing, to a wider audience. Thus was born the scientific journal.

In the passing decades the journal has been improved and perfected, and has even made the move to the series of tubes passably well (although much room for improvement exists). Then came other tools of collaboration: the train, the automobile, the airplane, the phone, the email – all of which help scientists keep in touch, be aware of the focal points, trends and open questions in their field, and learn of new technologies or knowledge that comes about.

With all this panoply of collaboration tools, one would be excused for thinking that duplication of work and ignorance of tools of the trade are a thing of the past; yet it is not. Science is undergoing a transformation in the computer age, which has left many scientists out of touch and badly equipped. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

יאיר לפיד בכפר חיים – סיכום

חזרתי עכשיו מאספת בחירות של יאיר לפיד, בבית העם של כפר חיים (בעמק חפר, צפונית לאבן-יהודה). אחרי שאתמול כתבתי שהחברה האזרחית צריכה לקחת על עצמה חלק מתפקידי העיתונות, הרגשתי שאני צריך לקיים נאה את מה שנאה דרשתי, אז לקחתי איתי כמה כרטיסיות ועט, רשמתי כמה דברים תוך-כדי, ואפילו שאלתי אותו שאלה בשבילכם. כדי שמשחק העיתונאות ייראה אמין, נתחיל מהעובדות ונשמור את הפרשנות לאחר-כך, ולמען הגילוי הנאות רק אזכיר שבעבר ביקרתי את לפיד, וגם הגנתי עליו ותמכתי בו. להמשיך לקרוא

הארי פוטר ואתרוג הקסמים

בצרוף מקרים מעניין, חזרתי לקרוא את "הארי פוטר ומסדר עוף החול" בדיוק בשעה שעיתונות הדפוס הישראלית בקשיים מתוקשרים ביותר. מה הקשר בין קוסם צעיר עם משאלת מוות לבין קריסת מעריב, אתם שואלים? ובכן, ב"מסדר עוף החול"  (מעכשיו ה"פ 5) אנחנו נכנסים לעומק הפוליטיקה הקוסמית ומאבקי הכוח בין הטובים לרעים נהיים מורכבים מאי-פעם. כמובן, איפה שיש פוליטיקה ומאבקי כוח יש גם עיתון: "הנביא היומי", עיתון הקוסמים הנפוץ ביותר, כמעט ללא תחרות. מתחרה מולו רק "הפקפקן", שבשלב זה הוא צהובון זול המתמחה בכתבות על שנורקקים פחוסי-קרן. להמשיך לקרוא

ווייצמן ידע, טבנקין ידע, משה שרת ידע

האירוע לזכר מעפילי קלאדובו-שאבאץ שחזרתי ממנו זה עתה היה מושקע ומרגש. שמענו את הסיפור (שוב, לבוגרים מבינינו, ולראשונה, לדור הנינים), הקשבנו לרב ישראל לאו, שגרירי אוסטריה וסרביה, מזכיר הממשלה צבי האוזר ואחרים, ונחשפנו לתכנית ההנצחה של המועצה לשימור מבנים, שרוצה לשקם מבנה במחנה עתלית להנצחת מעפילים שלא הגיעו ארצה. נוסף על מעפילי הסטרומה והפטריה שזכורות לנו מהבגרות בהיסטוריה, גם מעפילי קלאדובו שאבאץ לא הגיעו.

הקוץ באליה היה נאומה של דליה עופר, שכתבה ספר על הפרשה. כשעלתה לנאום נשאלה ע"י המנחה מדוע הפרשה לא נכנסה לתודעה כמו הסטרומה והפטריה. במקום לענות בשני משפטים ולהמשיך הלאה לסיבות שלה לחקור את הפרשה, עופר מרחה על פני נאום שלם (שהתארך יותר מהזמן שהוקצה לה) על כך שעומס הפרשות הקשורות לשואה לא מאפשר לנו לזכור את כולן, ושקלאדובו-שאבאץ לא שונה בהרבה מאחרות. כמובן, זה חוסר טאקט עצום להתמקד במסר הזה בערב לזכרם. אבל אני הולך להתעלם מכך, ובשם אותה אובייקטיביות אקדמית מזוייפת אני רוצה לענות פשוט: קלאדובו-שאבאץ כן חשובה, וכדאי להבין למה לא זוכרים אותה. והסיבה היא זו ולא אחרת: האניה דאריין. להמשיך לקרוא

דרגת החופש החסרה

מתישהו הקיץ נכחתי בהרצאה על המשבר הכלכלי העולמי, שניתנה למועדון הדיבייט של אוניברסיטת ת"א ע"י מי שבעבר הדריך את המועדון, גיא יריב. גיא הוא דיבייטור מוכשר וידוע במיוחד בידענותו, ואכן ההרצאה היתה מלאה פרטים ועובדות, וגם הניתוח היה מעניין, אף שלמרבה הצער נראה שרובו הורם מהבלוג של פול קרוגמן. בנוסף, ההרצאה הכילה תובנה אחת מעניינת, והנחת יסוד אחת שלדעתי היא מוטעית.

התובנה המעניינת היא ששוק במשבר חייב לעבור התאמה קשה למצב החדש, ושכל מה שקורה קשור ליכולת לבצע את ההתאמה הזו. שוק במשבר, שאינו תחרותי ולא יכול לייצר מה שהעולם קונה צריך לעבור תהליך: משכורות צריכות לרדת, מודלים עסקיים צריכים להשתנות, שווקי יעד צריכים להשתנות, וכן הלאה. התאמה זו, לדברי המרצה, יכולה לקרות בשתי דרכים. אחת היא אבדן ערך המטבע המקומי, מה שיגדיל את הביקוש לייצור מקומי ויקטין את יכולת הקנייה המקומית, כלומר מעשית ישחק את המשכורות של כולם בלי שאף אחד יצטרך לקבל את ההחלטות הקשות. הדרך השניה היא שכל עסק ואדם בגזרתו יקבלו את ההחלטות הדרושות, יורידו משכורות, ישנו את ניהול העסק וכו'. להמשיך לקרוא