עוד לא מאוחר מדי להטביע את האלטלנה

בהתחלה הייתי מופתע מביבי: התמיכה שלו בהחלטה למשות את האלטלנה מהמצולות נבעה, לדבריו, מהצורך לכבד את ההחלטה שמנעה מלחמת אחים. ההפתעה שלי היתה בגלל שהמחשבה הראשונה שלי היתה שזה באמת יפה, שנתניהו נותן קרדיט לבן-גוריון על כך שמנע את התחמשותה של מיליציה בדלנית שהיתה סותמת את הגולל על ישראל המודרנית עוד בטרם זו נולדה. כשניסיתי לברר עם עצמי איך קרתה הטרנספורמציה המופלאה, והאם ייעשה פה מעשה-שרון ונתניהו יראה את האור, נזכרתי לפתע באמת המרה: שאנשים מסוגו של נתניהו קונים את הספין של בגין, לפיו ההחלטה שלו לא להגיב על ההטבעה היא זו שמנעה מלחמת אחים.

שובה של מתכת רירדן

לפני הרבה זמן בגלקסיה רחוקה רחוקה, חיו הרבה אנשים שמדע בדיוני בשבילם היה חלליות שיורות קרני לייזר אחת על השנייה, חייזרים שדומים להפליא לבני אדם ושדות-כוח. אבל מי שבאמת אוהב מדע בדיוני יודע שזה בסך הכל כלי עלילתי: בואו נשנה משהו קטן ונראה מה זה עושה. כך למשל מצאנו מדע בדיוני במקום הכי לא צפוי: הספר "מרד הנפילים" של איין ראנד, שבכלל עוסק ביחס שבין החברה לממציאים והיזמים שבה. אחד האלמנטים החשובים בעלילה הוא "מתכת רירדן", מתכת שמעולם לא התקיימה.

הפוסט על נדיה קומנצ'י

כשהבטחתי למ. לכתוב פוסט על נדיה קומנצ'י, לא ידעתי עליה הרבה. רק שני דברים: שכשהיא עלתה על הקורה או המקבילים מקהלת מלאכים נתנה קולה בשיר; ושאת ציון ה-10 המושלם שקיבלה כמה פעמים, כבר כמעט בלתי אפשרי להשיג היום.

העם החליט: קיצוץ

לא כל בחירה שמוצעת לנו אנחנו שוקלים באופן רציונלי. הרבה פעמים אנחנו פשוט מסתכלים סביבנו לראות מי עושה מה, ואם מישהו שאנחו סומכים עליו אומר לעשות משהו, ניתן לו את האשראי ונלך אחריו. כך עשו, למשל, עמי המערב, כשכלכלנים זוכי פרס נובל אמרו להם אחרי הקריסה הגדולה שהפתרון הוא בהרחבת הוצאות ותכניות חילוץ. אבל שנתיים האחרונות מצטברות ראיות שהאשראי גם יכול להגמר, גם אם זה קורה לאט.

מהתחלה: התגובה של ממשלות למשבר עצמו ידועה: חילוצים במאות מיליארדים, הלאמת חברות פושטות רגל כדי לקחת את החוב על המדינה, והרחבת הוצאות כדמי אבטלה וכו' גם כאשר ההכנסות ממיסים ירדו פלאים. ממשלה שלא עשתה זאת, הוחלפה. כך למשל הגיעה לשלטון המפלגה הסוציאליסטית ביוון, שב-2009 הגדילה את כוחה על מצע של התנגדות לקיצוצים במגזר הציבורי. גם ברק אובמה מיהר לתמוך בחילוצים בכל גודל, בעוד שקודמו בתפקיד היסס ובסוף חילץ. המדיניות הזו זכתה לעידוד של כלכלנים ידועים כפול קרוגמן, שאף טען שהחילוץ לא מספיק גדול.