ביתי הוא הגולאג שלי

אם ישאלו אתכם מה זה בית – מה תגידו? אני אגיד – "ביתי הוא מבצרי". בבית אני מרגיש בטוח. אני יכול לעשות מה שטוב לי ולומר מה שבראש שלי, אני לא מפחד מנקמה או מעונש על כך שאמרתי את האמת. אבל יכול להיות שיש כאלה שלא מסכימים עם ההגדרה הזו. שחושבים שיותר נכון לומר, "ביתי הוא הגולאג שלי" – כל עוד הם השומרים של הגולאג ולא האסירים. המקרה האקטואלי של אפליקציית "סיקרט" והנסיון לחסימתה מפנה שוב את הזרקור אל המפלגה האחת שהגבלת חופש הביטוי הפכה כבר לסימן ההיכר הפרלמנטרי שלה, לתגובה האינסטינקטיבית שלה לכל שאלת מדיניות, מהנושא המדיני ועד בריונות בני נוער: המפלגה עם השם האורווליאני, "ישראל ביתנו".

ללמוד רוממות מכאב (תרגום)

בין ניתוחים במינכן, התחלתי את התרגום הזה. הוא מחכה לי כבר שנים רבות, ועכשיו נראה לי מתאים להתחיל ולגמור אותו: To learn the transport by the pain, מאת אמילי דיקינסון. הפעם החלפתי את המשקל ממטר סטנדרטי למשקל יותר ידידותי לעברית (וכן, הוספתי הברות לשם כך). מה לעשות שהעברית לא בנויה ליאמבים. בכל אופן, תהנו.

ללמוד רוממות מכאב
כעיוור את גלגל החמה.
למות מצמא בחשד
שנְחלים שוב משקים אדמה.

רגלי על חוף זר להניח,
הדוויה מזכרון בית חם
רדוף מאדמות לידתי
ואוויר שאוהב, כָחול–ים.

הזה הוא אותו המכאוב,
אם זה הוא האות הנכון?
זוכי הדפנה אִרכי–רוח
שקולם מתחתית על ינגון –

כשיר אין לו די יעלה
אין לו קול, חרישי הניגון
בבוא הצלילים עד אוזני
הלומדים צפונותיו אל–נכון.