פעולה אנושית (סיכום): המלחמה שתסיים את כל המלחמות

הדף האחרון נהפך, הסימניה עברה את הכריכה האחורית ומצפה לספר הבא. גמרתי לקרוא את "פעולה אנושית" והגיע הזמן לסכם. המפעל לקח 13 פוסטים ויותר משנה. אך בניגוד למפעל דומה שנגרר תוך מאבק בשיעמום, "פעולה אנושית" היה חוויה אינטלקטואלית עמוקה. ראשית, האיכות האקדמית יוצאת מן הכלל. השיטה של מיזס מבוססת היטב, הטיפול הוא בעיקרו לגופו של עניין והזהירות, הדייקנות ושימת הלב לטיעוני נגד שמצאתי בספר הם נדירים.

אם אני צריך לקבץ את הדברים שלמדתי מקריאת "פעולה אנושית", אני צריך קודם כל לנפות את הדברים שכבר ידעתי. אחרי הכל, הייתי ליברל לפני הספר הזה. בעניינים אלו, מיזס הצליח בהרבה מקרים לקחת הרבה טיעונים בודדים שהכרתי כלפי נושאים ספציפיים, ולהראות איך כולם נובעים מתפיסה אחידה. לכן, שלשת האלמנטים החשובים של "פעולה אנושית" הם: ביסוס שיטה חברתית על יסודות פרטניים ופעולות בודדות; סגירת הפער בין רציונליות לאופטימליות דרך מושג החישוב הכלכלי; ותורת ערך הכסף ומחזור העסקים. מהדברים הכלליים האלו אנחנו יורדים להרבה מאוד מסקנות ביניים, על האפקטיביות של מדיניות מסויימת, על הטעות שבבסיס ניתוח אחר, ואפילו על המקור של מלחמות כוללות.

פעולה אנושית (21-24): עצביהם כסף וזהב, מעשה ידי אדם

במידה מסויימת הפרקים האלו הם סיכום כלשהו וסגירת קצוות. הם מסיימים את חלק 4, שמדבר על פעולת השוק החופשי, ומקדים את חלקים 5 ו-6 העוסקים בסוציאליזם והתערבות המדינה בשוק. הוא מתחיל בסקירה של כמה נושאים שהם מקרה פרטי של כל מה שלמדנו עד עכשיו: עבודה ושכר, קרקע ושכירות הם הנושאים העיקריים. בניגוד לתפישות קודמות ותאוריות אחרות, מיזס מראה לנו שגם אלו כפופים להיצע וביקוש, ולתהליך של השוק. פעולה אנושית בסיוע הכלים המנטליים של השוק (הון וכסף – או בקיצור חישוב כלכלי) מניעים אותם. אך גם אם "עֲצַבֵּיהֶם, כֶּסֶף וְזָהָב" (תהילים קט"ו), הם שונים במשהו מאותם אלילי עבר אליהם הופנה ביטוי זה: להם ולשאר השוק יש עיניים לראות, אזניים לשמוע, וכן הלאה. השוק חש את המידע שסביבו ומגיב לו. ומכך גם משתמע שיש דברים הנמצאים מחוץ לשוק ומשמשים מידע לחושיו: כוח פוליטי, מלחמה ושלום, הפסיכולוגיה האנושית, חוקים שונים וכן הלאה.

פעולה אנושית (18-20): מחזור הגאות והשפל

השוק עובר מחזורים של צמיחה, התרחבות ושגשוג, הנגמרים בקריסה, מיתון ונסיגה. זו תופעה ידועה וכלכלנים רבים ניסו להסביר אותה. בפרקים הנוכחיים של הסקירה, מיזס מציע את התאוריה שלו על המחזורים האלו – מה גורם להם, מה משפיע על האורך שלהם, והאם ניתן להמנע מהם. מעצם השאלות האלו אנחנו מבינים שהמילה "מחזור" היא מטעה במידת מה. אין כאן גל סינוס יפה ומסודר, עם זמן מחזור קבוע שעולה ויורד, אלא יש סדרה עולה ויורדת, שלא ניתן למצוא בה סדר סטטיסטי כלשהו (למרות ניסיונות מרובים). לכן אין מנוס מלהבין את התנאים הבסיסיים שגורמים ליצירת מחזור גאות ושפל.

ההסבר של מיזס עובר דרך שלושה חלקים שיהיו גם כותרות הסקירה שלי: מהו הון, כיצד ההון יוצר ריבית, וכיצד הרחבת אשראי ממשלתית מתערבת בתהליך בצורה היוצרת הצטברות של השקעות רעות, שכשהן עוברות נקודה קריטית כלשהי, הן גורמות לקריסה הבלתי נמנעת. כך מביא אותנו מיזס להבנה המאוד לא אינטואיטיבית: במחזור הגאות והשפל, החלק שצריך להפחיד אותנו הוא דווקא הגאות, כשהיא מונעת מכסף זול שהממשלה המציאה. הפשילו שרוולים ונתחיל להבין למה.

פעולה אנושית (17): הפשע המושלם והכסף המושלם

כותרת הפרק הזה היא "חליפין בעקיפין", כלומר כל מה שאינו סחר חליפין של סחורות לשימוש ישיר על ידי הסוחרים. בקיצור – כסף. מיזס מסביר לנו איך נוצר הכסף ואיך נקבע ערכו. הוא צולל אל שאלת נייטרליות הכסף ואינפלציה, ובתוך כך עוסק בתקן הזהב, בנקאות חופשית וכסף-צו, שהן שיטות שונות של ניהול מערכת הכסף הלאומית. הוא מראה לנו מי נפגע מהשיטה המוניטרית הקיימת היום, ואיזה טעויות או אינטרסים הביאו ליצירתה.

את השאלה מהו תפקיד הכסף כבר תקפנו בפרקים הקודמים. אך התפקיד החברתי של הכסף בולבל לעתים עם התפקיד הפיזי של המדיום ששימש ככסף. הזהב, למשל, משמש ככסף אך גם להכנת תכשיטים או שבבים אלקטרוניים. איך מתמודדים עם התפקיד הכפול הזה?

פעולה אנושית (16): מונופולים

בפרק 16 אנחנו חוזרים לניתוח הזהיר שהיה לנו בהתחלה. אם בפרק הקודם התחלתי להרגיש שהניתוח לא מהודק כבעבר ושהניסוחים לא מספיק זהירים, ואת הניתוח של הפרקים על החישוב הכלכלי יכולתי ללוות בביקורת, עכשיו מיזס מקדיש כמעט פרק שלם לתופעה שהיא חביבת מתנגדי השוק החופשי, מונופולים. אף שהוא מיטיב להסביר שהתופעה אינה נוראה כמו שחושבים, הוא גם מצליח להראות את המקומות בהן נוצרת בעיה אמיתית. איך ואם בכלל יש לפתור את הבעיה – את זה אנחנו שומרים לאחר כך.

פעולה אנושית (14-15): הדינמיקה של השוק והמשק

אתמול היה לי את החלום הזה שמשהו מצפצף ואני לא מצליח לכבות אותו למרות שאני מנתק את כל המכשירים במעבדה מהחשמל. כשהתעוררתי גיליתי שזה השעון המעורר, ששעה אני מתעלם ממנו. החלום הזה חוזר כל חורף, מה שאומר שבאופן רשמי נגמרה העונה החמה ואפשר לחזור לקרוא ספרים "כבדים". בפרט, אפשר לחזור ליומן הקריאה של "פעולה אנושית".

למי שכבר הספיק לשכוח, בפרקים הקודמים דיברנו על החברה כתופעה הצומחת מפעולות בודדות של פרטים, ועל בעיית החישוב הכלכלי שהם עוסקים בה: הבעיה של הקצאת משאבים אופטימלית לסיפוק סולמות העדיפויות הפרטיים של כולם בצורה מיטבית. מכיוון שמדובר בקשר של רבים לרבים בין מטרות לאמצעים, יש לנו בעיה מרובת מטרות ומרובת משתנים. בפרקים 14 ו-15 אנחנו מדברים על התהליך האיטרטיבי המשמש לפתרון בעיית החישוב הכלכלי. שמו בישראל: השוק.

במהלך קריאת הפרקים האלו, שהם כשמינית מהספר, התחלתי להרגיש שהטיעון אינו מהודק כמו פעם. בקריאה נוספת אולי הטיעון השתפר עם ההבנה, אבל לפחות בניסוח עדיין נשארו לי בעיות. נכון שכבר בפוסט הקודם ראינו שטבע הבעיה (אופטימיזציה לא קמורה) הוא שאין פתרון אחד מושלם, אבל במקום מסוים מיזס טוען שגם אי אפשר לשלב אותו עם פתרונות אחרים – שאין כלכלה מעורבת. את השאלה הזו אנחנו הולכים להכריע באמצעות דיון בתכונות של השוק כפי שעלו בפרקים אלו. קודם לכן, יש תכונה אחת של השוק שהיא יותר בסיסית: מי מניע אותו ולאן. לשאלה זו אקדיש את החלק הראשון של הפוסט.

פעולה אנושית: השגות על החישוב הכלכלי

אחרי שגמרתי לכתוב את הפרק האחרון בסקירה של "פעולה אנושית", הספקתי להרהר עוד קצת בנושא שעלה בו, החברה האנושית כבעיית אופטימיזציה מרובת-מטרות והחישוב הכלכלי כאלגוריתם איטרטיבי לפתרונה. מצאתי שתי נקודות שיכולות להיות פתח לביקורת או לתמיכה במדיניות שאינה חופש מוחלט: נקודה אחת מוסרית, ואחת טכנית.

כזכור, המטרה של החישוב הכלכלי היא לחשוף את המטרות, את סולמות הערכים שאותם האנשים הפעילים מבקשים לספק. וכאן עולה השאלה: אם באופן קסום היתה לנו דרך לדעת את סולמות הערכים, האם מכאן היינו יכולים להמשיך לחישוב טכנולוגי? האמת שלא. אנחנו יודעים מה כל אדם היה מעדיף לעצמו, אבל אנחנו עדיין צריכים דרך לתעדף בין המטרות של אנשים שונים. החישוב הכלכלי עובד כאלגוריתם אופטימיזציה מכיוון שבאופן מובלע הוא כבר מכיל בתוכו קריטריון לתעדוף בין מטרות של אנשים שונים. הקריטריון הוא המשאבים שבידיהם, כלומר היכולת של אדם לספק את מטרותיהם של אחרים היא הקובעת את יכולתו לספק את מטרותיו שלו.

פעולה אנושית (11-13): כסף וחישוב כלכלי

אחרי שדיברנו לא מעט פרקים על פעולה אנושית באופן כללי, ועל איך מפעולה אנושית צומחת חברה ואיך היא עשויה להראות, עכשיו אנחנו מתחילים להתכנס לבשר של העניין, ולהבין את אחד הדברים החשובים שיש בחברה כזו: כסף, והסיבה שהכסף הוא בסיסי כל כך לחברה אנושית, וששום מאמץ או רעיון עוד לא הצליח לדחוק אותו מהעולם ללא תוצאות הרסניות.

מיזס עושה הפרדה ברורה בין "חישוב טכנולוגי", לבין "חישוב כלכלי". אבל כמי שעסק פה ושם בבעיות אופטימיזציה, אני חושב שאפשר להגיע לנושא של חישוב כלכלי מתוך נושא החישוב הטכנולוגי, או כהרחבה שלו, אם נציג את העניין בזהירות. נתחיל מהדבר הכי פשוט שמיזס מגדיר כחישוב טכנולוגי: הדרך הטובה ביותר להשיג מטרה נתונה.

פעולה אנושית (9,10): הבחירה לציית

עובד קבלן, יוצא לשאלה ואזרח קובה נפגשים בבר. טוב, אולי לא בבר, אבל כן בפרקים 9 ו-10 של פעולה אנושית, העוסקים בעוצמה אידאולוגית כמנגנון התומך משטרים, ובאלו שלא שותפים לאידאולוגיה. אלו שלא שותפים לאידאולוגיה עומדים כל יום בפני בחירה: לציית או… הבחירה הזו ברורה לגבי אזרח קובה, ולגבי חרדי לפני שיצא לשאלה. אבל מה עושה פה עובד קבלן? מיד נגיע גם אליו.

פרק 9 נקרא "תפקיד הרעיונות". הוא לוקח אותנו מהבסיס לחברה שעליו למדנו בפרק 8, שיתוף פעולה וחלוקת עבודה, עד למשטרים ואליטות. מיזס מגדיר "השקפת עולם", שהיא אוסף התאוריות, המשפטים והידע שיש לאדם. מתוך השקפת העולם רק חלק משפיע ממש על פעולותינו, ולחלק הזה קוראים אידאולוגיה. מיזס מציין שכל משטר, אפילו הנאצים, נתמך ע"י רוב של אנשים שהאידאולוגיה שלהם מנחה אותם לתמוך במשטר מסיבה כלשהי. אפילו הבריטים בהודו מוזכרים כמי שנתמכו ע"י הבחירה של ההודים לשמר את המבנה החברתי הקיים של ציות לאליטות, שבתורן נהנו מהשלטון הבריטי כערובה להמשך שלטונן. רק כשההודים החליטו להפסיק את התמיכה, בסופו של דבר נאלצו הבריטים לסגת. במצב כזה, של רוב המאמין באידאולוגיה המניעה אותו לתמוך בשלטון הקיים, אנו אומרים שהשלטון מחזיק בעוצמה אידאולוגית.

פעולה אנושית (8): פּוֹאֶטִיקרטיה ודמוקרטיה

עד עכשיו דיברנו על היסודות של הפרקסאולוגיה: ההצדקה המזניבה, ההסקה האפריורית, וסולם הערכים של הפרט. בפרק 8 אנחנו מתחילים לשאול מהי חברה, איך היא צומחת, ומה היא לא. הפרק מסביר למה חברה המבוססת על שיתוף פעולה בשלום הוא רווחי מתוך עקרונות הבסיס הפרטניים וסינגולריסטיים, ותוקף תאוריות המתייחסות אל החברה כאל נתון מונוליטי שיש לו תכונות עצמאיות משלו. לתאוריות אלו הוא מייחס נטיות תאוקרטיות.