נ. ביקש ממני לחוות דעתי על ראיון עם זאב רותם, שמעיד על עצמו שהיה קפיטליסט והתפכח. האמת, אני יכול למצוא קצת אמפתיה למצבו: אחרי הכל, אני הייתי סוציאליסט והתפכחתי, וזה לא תהליך נעים. אבל אומרים שמי שלא היה סוציאליסט בנעוריו אין לו לב, ומי שלא התפכח – אין לו שכל. בכל אופן, מה שלמדתי מזה הוא שההתפכחות יכולה לנבוע מתאום ציפיות שגוי: השיטה שממנה התפכחנו מראש לא באמת התאימה לערכים שלנו, ורק נראתה לנו טוב מרחוק לפני ששקלנו את כל הצדדים.
מה היו הערכים המקוריים של רותם אני לא יודע, כי הוא לא מגלה לנו למה הוא קורא "קפיטליזם", ואחרי הכל יש הרבה שקוראים לעצמם קפיטליסטים והם לא. למשל, החברים בהתאחדות התעשיינים, שדוחפים תמיד לקבל סובסידיות והעדפות ובעצם מנסים ליישם כלכלת צד-היצע, שמתחפשת לשוק חופשי אבל אנחנו יודעים שזה בעצם פאשיזם לכל דבר ועניין. אני לא יודע אם רותם הוא צד-היצעיסט, אבל ברור שבעיניו שוויון-התוצאה, כלומר שלכולם יהיה אותה כמות כסף ואותה נוחות (פחות או יותר) ואחת היא מה הם עשו בשביל זה, הוא חשוב. אני כמובן מתנגד, וכבר הסברתי למה.
קיוויתי שההבדל הערכי יהיה הדבר העיקרי שמפריע לי בראיון הזה, אבל מסתבר שיש בו טענות עובדתיות שפשוט שורפות את העין; עד כדי כך שלא ברור איך מנכ"ל חברת אסטרטגיה שלדבריו עובד הרבה עם הממשלה יכול לעשות טעויות כאלה. להמשיך לקרוא
תפרים 