אם כבר מסכמים עשור, אז זה היה עשור של מדיה, כמו זה שלפניו אבל יותר. ובתוך כל המדיה הזו היתה תקשורת, תעמולה, דיון, והרבה דברים. חלק קטן אפילו היה אומנות. מה זה אומנות? הגדרה אחת אומרת שאומנות היא שימוש באמצעים קונקרטיים על מנת לתקשר אידאל, לדבר בהפשטות לקהל שצריך לדבר בהפשטות אבל שחושיו מסוגלים לתפוס רק את הקונקרטי. הפוסט הזה הוא על יצירת אמנות אחת, המופשט והקונקרטי שבה.
להמשיך לקרוא
כל אחד יכול לראות שהמחשב שיש לו היום מהיר פי אלף מהמחשב שהיה לו לפני כמה שנים, שהטלפון שלו עושה דברים שהוא לא חלם עליהם, שהרכבת שלו עוצרת יותר בשקט ושהמכונית שלו צורכת פחות דלק. קדמה טכנולוגית היא הכי ברורה כשהיא משפיעה ישירות על הדברים שאנחנו נוגעים בהם. אבל יש גם קדמה לא טכנולוגית, שמתבטאת בפסיכולוגיה שלנו ובאופן בו אנחנו יכולים לגשת לחיים שלנו בכלל, ולתרבות בפרט. שני סרטים מהזמן האחרון מדגימים זאת, בעזרת גישה חדשה לסיפור ישן. להמשיך לקרוא
לפעמים אני שומע את הלהיט האחרון על המסכן שאהובתו עזבה אותו ולהיפך, או קורא על עוד תכנית טלוויזיה שבה אנשים ללא כישורים יתחרו על מי יהיה מספיק שערורייתי ותככני כדי להשאר לפרק האחרון, או קורא את הכותרת האחרונה בכלכליסט המתייחסת לביזת חנות פרטית כ"מלחמה ביוקר המחיה", ואני שואל את עצמי מה קרה לנו. מדוע הדעה הרווחת בתרבות היא שהאדם מסכן וטיפש, אינו ראוי לחיות, ואלימות היא מפלטו היחיד?
ולפעמים יש רגעים שמחזירים את האיזון. השבוע נפלו עלי כמה כאלו ביחד. שמתי לב לזה בשעה שהאזנתי למיטב להיטי פרנק סינטרה. בשעה שברמקולים התנגן New York, New York, פתאום שמתי לב יותר מתמיד לכך שגיבור השיר הוא אדם שנוסע לניו-יורק כדי להצליח. כדי להיות חלק מהאקשן, כדי לא לשקוט על שמריו בשעה שבאפשרותו להפוך למלך הגבעה, ראש הערימה. להמשיך לקרוא
תפרים 