ערֶבים זה לזה – הפרקטיקה

mutual_aid_ambulance

אחרי חמש שנים בביטוח בריאות פרטי, ריינר רגלינג החליט לעזוב. כידוע, בגרמניה מתחלקת מערכת הבריאות בין ביטוחים פרטיים לקופות החולים החוקיות (מעין המודל הישראלי, או למעשה להיפך, כי הגרמנים היו קודם) – אך רגלינג לא עבר לקופת חולים. במקום, הוא בחר באפשרות שלישית, הרבה פחות ידועה: "אגודת סולידריות". כעת, ריינר משלם דמי חברות חודשיים שהם נמוכים משמעותית מהביטוח הפרטי (ותלויים בהכנסה, כך שריינר צריך להיות מהמשלמים סכום גבוה יותר באגודה). חצי מדמי החברות הולך לחשבון בריאות אישי שבו הוא שולט ויכול להחליט לאיזה טיפולים להשתמש בו – זאת בניגוד לביטוח הפרטי, שבו הרגיש שהוא משלם ביטוח ובכל זאת נדרש להוציא מכיסו על טיפולים שהרגיש שנחוצים.

רוב החצי הנותר הולך לטיפולים שהחברים צריכים, לפי החלטת חברי האגודה. והשאר מממן לא רק תפעול, אלא גם ביטוח סרטן מלא שהאגודה מספקת לחבריה. ההחלטה המשותפת אומרת שיש להשתתף בפגישות תקופתיות ולעדכן את החברים במצבך, אם הוא דורש טיפול. הצורך לפנות לחברים בדרישות, לפחות בגרמניה, ביחד עם הזמינות של חשבון אישי, מעודדים אחריות אישית. ההוצאות של האגודה, פר מבוטח, הן כחצי מההוצאה למבוטח בביטוח פרטי. אפשר לחשוש שהחלטות משותפות יגיעו תדיר לבתי המשפט, אך לדברי יו"ר אגודת החסכון והתמיכה לשוטרים באולדנבורג, המאגדת 4000 חברים, דבר זה לא קרה מאז 1989*.

להמשיך לקרוא

🐔 מיתוס הברונים השודדים

[מאת איש התרנגולת האיום. חלק מפרוייקט התרנגולת. פורסם לראשונה בתאריך 13.7.2012]

הצירוף 'ברונים שודדים' שימש במקור בימי האימפריה הרומית הקדושה לתיאור טיפוסים בני המעמד הגבוה, שנהגו לגבות אגרות מעבר מכלי שיט ששטו בנתיב הסואן של נהר הריין דאז, ללא כל תוקף נורמטיבי או חוקי לתביעתם (שלא נשענה על סטטוס קנייני כלשהו והסתכמה בהצבה פיראטית של מחסומים פיזיים כגון שרשראות ברזל ותחנות גביה). הצירוף לבש משמעות חדשה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, לתיאור טייקונים תאבי ממון שהתחרו על תעשיותיה של ארה"ב המתפתחת במהירות, וזכה לפופולאריות בשנות השפל הגדול, על רקע אווירת הנכאים הכלכלית של התקופה. כיום הצירוף הוא שמו של מיתוס סוציאליסטי מטופח במיוחד, שעולה לאוויר הדיון בכל פעם שאיזה טייקון מקומי דופק קופה – בצדק או שלא – והפוסט נועד להעמידו באור ביקורתי באמצעות דיון באחד מגיבורי השעה: טיפוס ברוני ושודדני במיוחד (אם להאמין למיתוס) העונה לשם המתגלגל קורנליוס ואנדרבילט.

צפוןמזרח

רוברט פולטון היה ממציא ומהנדס אמריקאי שהפעיל בהצלחה קווי שייט בנהר ההדסון (ניו יורק) בתחילת במאה ה-19. ספינות הקיטור של פולטון שמשו אותו באספקת שירותי תחבורה, שיווק ובנייה והניבו לו הצלחה כלכלית ניכרת. הצלחה זו היתה במידה רבה פונקציה של מעמדו כמפעיל מונופוליסטי בחסות מדינת ניו יורק – מונופול שהעניק לפולטון את הזכות הבלעדית להפעיל ספינות קיטור בהדסון. ב-1817, החליט תומאס גיבונס, פוליטיקאי ואיש עסקים מניו ג'רזי, לקרוא תיגר לא חוקי על המונופול של פולטון (שבשלב זה כבר היה בידי יורשיו של פולטון המנוח), ושכר לשם כך את שירותיו של ואנדרבילט הצעיר והשאפתן על תקן הקברניט באחת מספינות הקיטור שלו. להמשיך לקרוא

הכוכב האחרון (סיפור)

night_kayak

[סיפור שפורסם לראשונה ב"היה יהיה 2012" והגיע זמנו להתפרסם כאן. זו גרסה שלא עברה את ההגהה האחרונה של צוות "היה יהיה", אבל מלבד זאת היא די דומה למה שנדפס. כ-5,700 מילים]

המזח החשוך נמתח לתוך האוקיינוס, בודד ושקט. שלושה קיאקים היו מונחים עליו בכיוונים ובמרווחים לא סדירים – לא נעשה בהם שימוש, אך מטענם היה כבד מכדי להיגרר חזרה לסככה. מי השלשה שהשתפנו בסוף? קסי עמדה בקצה המזח וקיוותה בכל מאודה שאחד מהם הוא אורי. אבל לא מתאים לו לוותר על דבר כל כך מסוכן וטפשי, היא חשבה. בלי משים, היא התחילה לשחק בתלתל ג'ינג'י אחד בפוני הארוך שלה, שדגדג את אפה. אם הוא באמת ויתר, הוא יהיה עכשיו בשלדג.

השלדג היה כמעט ריק. במקום ההמולה הרגילה לשעת ערב זו, ישבו על הבר שלשה אנשים. שניים, לבושים חליפות ומחזיקים כוסות של מרטיני או משהו מתוחכם מהסוג הזה דיברו ביניהם; קסי ראתה אותם פה ושם אבל לא ממש הכירה אותם. קרוב אליה ישב נורמן, שניהל רומן אינטימי עם ליטר של בירה גרמנית. לא היה ברמן מאחורי הבר. קסי ניגשה אל נורמן, גבר רחב כתפיים שהיה לבוש בג'ינס, חולצת פלאנל ושׂער קצר מאפיר. "היי נורמן, איפה כולם?" להמשיך לקרוא

המלחמה הטובה

women_soldiers

ראיון מעניין עם תא"ל ערן ניב, ראש אגף כח אדם בזרוע היבשה, הופיע ב"הארץ" ביום שני. כמו כל העיתונים בתקופה הזו, חייבים להתעסק בצה"לנו ובאתגרים העומדים בפניו, אך בתקופה זו אחד האתגרים הכי מעניינים הוא אתגר הגיוס. כתומך בצבא מקצועי (כלומר, צבא שהגיוס אליו הוא מרצון), התהליך שמשרטט ניב, שזכה לכותרת "מלחמה על כל חייל", משמח אותי ומראה את היכולת של הצבא להתקדם אל המודל הזה. אך הוא גם מראה שיש לצבא עוד מה ללמוד כדי שיצליח לעמוד באתגר השינוי המתמשך, ושאולי אין עליו מספיק לחץ לחתור לכיוון הנכון. להמשיך לקרוא