לחיות בעוני רומנטי

squirrell

אני מדבר פה הרבה על כסף, וחרות, ואיך חרות עוזרת גם לעניים לשפר את מצבם החומרי. אבל כסף זה לא הכל בחיים. המרדף אחר האושר, בעצם, הוא הכל בחיים, והכסף הוא רק אמצעי. אמנם, יש בעיה כלשהי עם האמצעי הזה – אחרי שהשגנו רמה בסיסית מסויימת של נוחות חומרית, צריך יותר ויותר לא רק לדעת לעשות כסף, אלא גם מה לעשות איתו אחרי שהוא בידך. מי שלא יודע מה הוא רוצה, או לא יודע איך להשתמש בכסף כדי להשיג אותו, עלול לבזבז כסף רב לריק – בקניונים, באטרקציות, או במה לא – ועדיין לא יהיה מאושר.

אז, רק על מנת להגיע לאושר: מה אנחנו רוצים? משפחה טובה, סיפוק בעבודה, כבוד מהסביבה, התפתחות אינטלקטואלית ונפשית, בין השאר. משהו אחד שמשותף לכולנו הוא הצורך באהבה. את זו, כמו שטענו חיפושיות הקצב, לא ניתן לקנות בכסף. ובכל זאת, ממש כמו בעולם החומרי, יש כאלה שיש להם, ויש כאלה שאין להם – ויש גם את מי שאיפשהו על הרצף באמצע. כאלה שקשה להם יותר או פחות למצוא.

מאז שנפרדתי ממי שהיתה חברתי בעת שנפצעתי בפנים, בתחילת שנות ה-2000, אני נמצא בצד האומלל של הרצף. אבל אני לא פה כדי לבכות – אני פה כדי ללמוד. ההקבלה הזו בין אהבה לכסף יכולה ללמד אותנו כמה דברים. 

למשל, אנחנו יכולים לתהות איך מגיע אדם להיות עני? יש האומרים שזו גזירת גורל – במיוחד אלו שהיו רוצים לחלק את הכסף שלי לעניים. יש אחרים, ואני ביניהם, שמצביעים על החופש הרב שיש לאדם לשפר את הכשרתו, מקומו ואפילו (או אולי במיוחד) אופיו, על מנת לצאת מהעוני. האמת כמובן מורכבת משילוב של גורל ובחירה. יש למשל מי שציין בפני שיש מספיק מכוערים שמצאו אהבה. ובכן, זה בוודאי היה להם קשה יותר מליפי התואר שבינינו. אני יכול לספר לכם על מדידות אמפיריות שעשיתי בנושא, אבל לא נראה לי שאני אומר פה משהו מהפכני. ובכל זאת – אם אתה מכוער אתה עדיין יכול להיות מצחיק, טוב לב, וכן הלאה – כל מני דברים שבהליווד אומרים שהם מספיקים. אבל מה אם אתה גם מכוער וגם מופנם, אולי גם ביישן? ואפשר גם להכביד את עולו של אותו אחד ולשאול – מה אם הוא גם למוד אכזבות עד כדי הגעה לאין-אונים נרכש?

כלומר, יש התפלגות של מזל שעובדת בעדך או נגדך. ואפשר להיות כל כך למטה, שכמעט שום דבר לא יעזור לך, חוץ מטוב לבם של אחרים אולי. כמובן, אנחנו מדברים על חלק קטן מעוד מהעקומה. אבל בכל זאת, האם אפשר לעזור גם לו? אם היה מדובר על כסף, לשאלה הזו היו שתי תשובות, משני צידי המפה הכלכלית. הסוציאליסטים היו אומרים שצריך לתמוך לפחות באותם אלו שבאמת באמת כל הנסיבות נגדם, אפילו על חשבון אלו שיש להם. הליברלים, מצדם, היו מדברים על איך שבחברה חופשית, נוצרות הזדמנויות בצורה כזו שיש יותר סיכוי להתאמה אפילו לכישורים נמוכים – חופש מביא מזל בר השגה לכולם.

במישור החברתי, אם מנסים לצמצם אותו לקו אחד, ניתן לדמות שהדעות הפוכות. התומכים בשחרור ממוסדות חברתיים מסורתיים, שמזוהים לעתים קרובות עם השמאל, יעדיפו עולם שבו אנשים חופשיים לבחור עם מי יתחתנו, עם מי יתחברו, ומתי. לדעתם, על ידי הנסיונות הרבים יותר והיכולת לוותר על משהו גרוע, יש לנו יותר סיכוי למצוא את האושר. שמרנים, כנגדם, דואגים שזה לא מספיק. כמו שאנשי שמאל כלכלי מאיימים מדי פעם בכך שהעניים יהפכו לאלימים – השמרנים מפחדים מאותו דבר מכיוון העניים רומנטית. לאחרונה שמענו בארה"ב, למשל, דעה לפיה נערים שמרססים את בית הספר שלהם מרוב תסכול יכלו להיות מנוטרלים, אם רק היינו מעודדים חתונה מהירה יותר אפילו במחיר של פשרות ואולי גם קצת כפיה, למה לא. אני לא אכבד את הדעה הזאת בקישור.

אני משתמש בניגודיות הזו כאמצעי אומנותי. בעצם, אין קו ישר. יש ליברלים שמאמינים בחברה חופשית יותר ויש ליברלים שמאמינים במוסדות חברתיים חזקים יותר – כמו שיש סוציאליסטים כאלה וכאלה. ואמנם נראה שיש סתירה לפחות בשני צרופים מתוך הארבע האפשריים כאן, אבל צריך לזכור שלכל אנלוגיה יש גבול.

בשוק החופשי, למשל, כסף תמיד יזרום מלמעלה למטה – בעלי ההון תמיד יצטרכו עובדים, ומספרם המוגבל של העובדים יגרום לעלייה בשכרם (כמו שקורה בסין ביחס לעולם) ולהתפשרות על כישוריהם (כמו בימי הבועה העליזים, כשבוגר תיכון יכל להתקבל כמתכנת ללא שאלות מיותרות או תואר). האם יש תהליך דומה באהבה?

ומנגד – שגשוג כלכלי מציף את כל הספינות, ואולי גם שגשוג חברתי ורוחני. אם אין מערכת שדואגת איכשהו לחתן צעירים מוקדם, מה שלא יהיו הפשרות, אז ברור שחלק נשארים בודדים. אבל אולי, כפי שרמז לי פעם אחד שיודע, בדידות היא עדיין טובה יותר מלהיות כלוא בזוגיות גרועה? אחרי הכל, לומדים לחיות עם זה ככה – פחות אבל עוד כואב.

ועוד שאלה: בכלכלה חופשית, היכולת לזכות בעושר מניעה אנשים להוציא מעצמם יותר. יש בזה הרבה טוב, כשאנשים טורחים לשפר את השכלתם ולחזק את אפיים; וקצת רע, כשאנשים מנסים לחלץ מהמערכת כסף דרך גניבה, אכזריות ושחיתות. גם באהבה חופשית – יש רבים שמנסים לשפר את עצמם כדי לזכות באושר. לא אלאה אתכם בכמה שניסיתי, ואני יודע שזה גם תרם לי, אפילו אם עודני עני. ויש מעטים שמנסים לגנוב איזה אשליה של אהבה בשיטות מלוכלכות.

אין לי מסקנה מהפוסט הזה. אני מצביע על האנלוגיה בעיקר כדי לומר שיש בה יותר מהבדיחות הכלליות שמושמעות בכיוון כשליברלים דנים בנושאי חלוקה מחדש של העושר. ואיפה אתם בסיפור הזה? מה אתם לומדים מאהבה על כסף, או מכסף על אהבה? יש פה עוד משהו, או שגם ככה הגזמתי בחיבור הזה?

2 מחשבות על “לחיות בעוני רומנטי

  1. אנלוגיה מוזרה ? אני מקווה שתמצא את השקט הפנימי שלך
    והאושר. אנחנו רואים את העולם אחרת אבל רוב האנשים הנורמטיבית רוצים את אותו הדבר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s