הולך וגובר הדור

היה לי השבוע דיון עם חבר על השאלה העתיקה, האם הולך ופוחת הדור. זו שאלה ענקית כמובן, וכוללת בתוכה הרבה עניינים שגם אם הם מדידים, מעט אנשים ממש מדדו אותם. ההכרעה, לכן, היא עניין של פסימיזם מול אופטימיזם. הדעה שלי היא הדעה האופטימית, לפיה הדור לא פוחת, ואולי אפילו גובר: הדור שלנו איכותי יותר מדור הורינו, והדור הבא אולי יהיה איכותי יותר מאתנו. השאלה שלי היא האם האופטימיזם שלי הוא רגשי בלבד, או שזהו אופטימיזם רציונלי, שיש לו מגמות חיוביות להסתמך עליהן.

אבל קודם, מהי איכות? אני אשתמש בשיטה שהצגתי כשדנתי בשאלה "האם כולם טפשים?" – אני אחלק את האיכות לשלושה תחומים: ידע, כלים מנטליים ומוטיבציה. שלושת התחומים האלה אמורים להצטרף לאנשים שהם, במינוח הצופי, "חברים מועילים בחברה"; כלומר, אנשים שלפחות נושאים את משקלם האישי במקום להתמך, ומעבר לזה עוסקים בפעילות שמוסיפה ערך לחברה – בין אם זה יזמות עסקית, יצירה אמנותית המדברת לקהל, או סקרנות מדעית ויכולת המצאה טכנולוגית.

איכות של דור היא דבר יותר קשה להגדרה, אבל בכל מקרה זה קשור להתפלגות האיכות באוכלוסייה. מפתה להגדיר את האיכות כשטח שמתחת לגרף התפלגות האיכות, או לחילופין כגובה המקסימלי של הגרף, אבל אני לא בטוח שאני יכול לייחס משמעות סוציולוגית כלשהי לאף אחד מהמדדים האלו (ואני לא אעשה את התרגיל המרקסי של להמציא ממוצע ולייחס לו משמעות שרירותית). אז נדון בהתפלגויות תחילה ונראה מה אפשר להבין מהן בלי להגדיר איכות של דור.

ציירתי התפלגויות אפשריות לצורך הדיון. האדומה מייצגת חברה אליטיסטית: יש ציבור של אנשים באיכות הגבוהה יותר, אך מנגד יש חלק גדול של החברה שהוא באיכות ירודה ביותר והם מובלים, או "מונהגים" על ידי האליטה. ההתפלגות הכחולה היא של חברה פחות אליטיסטית, שבה "מעמד הביניים" של האיכות נותן את רוב המשקל. לא בטוח איזה מהן יותר טובה, אבל נדמה לי שהעקומה הכחולה מתארת חברה חופשית יותר ופלורליסטית יותר, כי בחברה כזו אין חלוקה שרירותית ל"מעשים גדולים" מול "האדם הקטן", אלא יש קשת של פעילות בכל גווני האיכות. עוד משהו שההתפלגויות מזכירות לנו הוא שתמיד יש קבוצת אנשים בכל חלק של העקומה; לכן הדיון הרגיל שסובב סביב אנקדוטות על הנוער שרואה כוכב-נולד וריאליטי בכלל, או לחילופין על הנוער הנפלא שפעיל בתנועות נוער או בנוער שוחר מדע וכו' – הוא דיון עקר. אנחנו צריכים לנסות להבין איזה תהליכים פועלים על כל ההתפלגות ומרימים חלקים גדולים ממנה למעלה.

נתחיל מידע. הדור של ההורים שלי יטען שהדור שלנו פחות ידען מהדור שלהם, ואנחנו עלולים לטעון כנ"ל על הדור הבא. בדור של ההורים שלי היו נפוצים חידוני ידע אמיתיים, בתחומים מוגדרים כמו ידיעת הארץ (אבא שלי היה אלוף בזה) וכדומה. היום יש שעשועוני טריוויה. פעם היה דיון עמוק בדברים, היום יש טוקבקים. אבל מנגד, רוחב היריעה השתנה. בעוד הדור של ההורים שלי קיבל ידע בבית הספר ובספרים, לדור שלי נוספה הטלוויזיה, שאולי לא העמיקה בכלום, אבל חשפה אותנו להמון דברים שבדור הקודם היו מסוננים ע"י ההורים. אפילו הדרמות המשעממות על ההיא שהתגרשה מההוא ועכשיו נלחמת על ילדיה, שהיו תוקעים לנו בשעות שחזרנו מבית-ספר, לימדו אותנו משהו. הקלישאה ההוליוודית על האבא שבא ללמד את הילד שלו על מין ואז הילד מלמד אותו במקום היא תוצאה של זה. לרוחב היריעה יש יתרונות משלו על פני עומק, כי הוא מאפשר לנו לחבר תחומים שונים, וגם להיות מוכנים יותר להתמודד עם הרבה דברים מוקדם יותר.

ואז בא האינטרנט, ולא רק שהוא הרחיב את היריעה של הדור הבא, הוא גם אפשר להעמיק לפי הצורך. האינטרנט מאפשר לדור הבא לחבר בין הידע למוטיבציה – באינטרנט אין דבר קל יותר מלהעמיק בדיוק בנושא שמעניין אותך. אם בעבר היינו צריכים להסתפק במה שהטלוויזיה נותנת, ובשביל תחומי העניין שלנו היינו צריכים לחפש ספרים, למצוא מועדונים וכן הלאה, האינטרנט הופך את החיפוש אחר אנשים וחומר קריאה/שמיעה/צפיה בנושא ספציפי לקל מאי פעם, ומרים בכך את עקומת האיכות של כולם.

בצד השני של המטבע, החינוך הממשלתי נהיה גרוע יותר במשך השנים, מה שמוריד את העקומה של כולם כמעט. אבל אולי זה לא גרוע כמו שחושבים, כפי שאמר המשורר:

When I think back
On all the crap I learned in high school
It’s a wonder
I can think at all
And though my lack of education
Hasn’t hurt me none
I can read the writing on the wall

נעבור לכלים מנטליים. את אלו אפשר לחלק לשניים: אלו שקשורים להיגיון וחשיבה רציונלית, ואלו שקשורים לפסיכולוגיה. בצד של החשיבה הרציונלית יש לנו שימוש בהסקה לוגית, יכולת לסכם ידע, לזהות רעיונות עיקריים בטקסט, לבצע סינתזה של רעיונות חדשים מרעיונות קיימים וכדומה. אני מוכן להודות בפה מלא שהיכולת הזו כבר לא מוקנית בבתי הספר הממשלתיים ושיש נסיגה בכך – אפילו חיבור כבר לא ממש מלמדים שם. אולי ההוספה של תחום החיבור לפסיכומטרי תשפר משהו בכך, אבל ימים יגידו. (עדכון: Scientific American ואחרים מדווחים שה-IQ הממוצע עולה כל שנה כבר עשרות שנים, גם בדור שלי, גם בדור הבא, גם בדור ההורים).

בתחום הפסיכולוגי, אני חושב שהחשיפה המוגברת של הדור שלנו למדיום חזותי כמו הטלוויזיה והקולנוע היתה צריכה לעזור לנו, אבל אין לי הוכחות, אז אני משאיר את הנושא פתוח. אבל חוץ מהטלוויזיה, יש גם את החברה שאנו חיים בה, שנהיית כל הזמן יותר פתוחה, ומדגישה פחות הירארכיה וצייתנות ויותר יזמה ויצירתיות. הדור שגדל בחברה כזו סופג מסביבתו לא את הדרישה להטמע ולתת כתף, אלא את הדרישה להנהיג ולחדש. גם המאמץ "לתת כלים", "להבין את הילד", וכן הלאה, כולם מעידים על מודעות לנושאים האלה שלא היתה כל כך גבוהה בעבר.

אולי זו הסיבה שהדור של ההורים שלי קיבל מהוריו חברה אזרחית משגשגת עם מפלגות פעילות בשטח, תנועות נוער, ארגונים מקומיים ובינלאומיים של העם היהודי – והשמיד אותה, בעוד הדור שלנו הוא זה שעל כתפיו הוטלה המשימה לבנות אותה מחדש, עם המחאה ההולכת וגוברת בשנים האחרונות, עם המיאוס וההפגנות, עם הרצון סוף סוף לצאת לרחוב.

אפשר גם לטעון שהמערכת הפוליטית קשורה לעניין, מה שמביא אותנו למוטיבציה. בעשורים האחרונים הכלכלה נהיתה פחות ריכוזית (אולי לא מספיק, אבל בכל זאת), הממשלה העבירה יותר תחומים לחברה האזרחית, וכתוצאה מכך צעירים גם נדרשים וגם יכולים לדאוג לעצמם, וההשקעה של אדם בעצמו מתגמלת, בעוד ההזנחה העצמית מענישה. לכן יותר צעירים מבינים את החשיבות של התקדמות ועשייה, ולכן – למרות כל תחזיות השחור – תעשיית ההיי-טק הישראלית עדיין משגשגת ומושכת אנשים מוכשרים שמסוגלים לדברים גדולים. הקשר בין השקעה לתוצאה חזק יותר, המוטיבציה חזקה יותר.

מצד שני, פעם לא היתה להורים יכולת לתמוך בילדים שלהם, אז הדרישה שיתמכו בעצמם הגיעה קודם, ומה שעובד נגד הדור הבא זה שהדרישה ממנו לשאת את עצמו מגיעה מאוחר יותר, ומעכבת את המוטיבציה להשקיע. אבל רק מעכבת, לא מורידה לתמיד.

לסיכום: לדורות הבאים יש כמה דברים שעובדים לרעתם, כמו חולשת מערכת החינוך הממשלתית, אבל יש גם כמה דברים שעובדים מאד לטובתם, כמו חוזק החברה האזרחית והתקשורת החופשית. אז אני חושב שגם אם אי אפשר להכריע את השאלה מיידית, אפשר לפחות להמליץ על זהירות רבה לפני שטוענים ש"הולך ופוחת הדור". וזה צריך לשמח אותנו, שהרי למדנו זאת מדור הורינו: שירת הנוער – שיר עתידנו.

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “הולך וגובר הדור

  1. פינגבק: ישראל – ניתוח אופטימי « תפרים

  2. פינגבק: המלחמה הבין-דורית תהיה אידאולוגית | תפרים

  3. פינגבק: שתי ציפורים בכוס קפה אחת | תפרים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s